036-1.jpg

הצטרפו ליותר מ-13,000 עוקבים וקבלו מתכונים ישירות למייל

תודה על הרשמתך!

  • שרון סער - Coacherit

כשהלב לא שר


לאחרונה נתקלתי בכמה חברים שליבם כבר לא שר. עדיין לא בוכה, אבל כבר מזמן לא שר. ואני – שחוויתי על בשרי (וזה לא היה לפני זמן רב מדי) סיטואציה מורכבת ומתמשכת שבה הלב שלי כבר לא שר – לא יכולתי להישאר אדישה.

ברגע שבו הלב בוכה, אמר המשורר, כאב גדול עולה מתוך הנשמה. ברגע הזה, הלב אמנם שותק את הכאב – אבל הנשמה זועקת, ואלוהים - שומע. זהו רגע של משבר ושבירה שבצידם זיכוך, היטהרות ותקווה חדשה. זה הרגע לצמוח ממנו, רגע של הקלה גדולה. חוויתי בעבר הרחוק יותר גם רגע כזה, ובראיה לאחור הרגע הזה שבו הלב בוכה היה הרבה יותר קל מהרגע שבו הלב לא שר.

כי השלב הקשה הוא דווקא זה שקודם לבכי – אותם רגעים, שעות, ימים, שבועות, לפעמים אפילו חודשים או שנים, שבהם אותו לב שבעבר היה מלא תשוקה וחדוות עשיה, אותו לב שהצעיד אותנו קדימה בבטחה מתוך אמונה גדולה בדרך עם שיר גדול בלב, אותו לב כבר לא שר.

וכשהלב לא שר – הנשמה דועכת. וכשהנשמה דועכת – משהו בתוכנו מת.

לעיתים רחוקות ניתן להבחין בכך. בעיניים הכבויות, בחוסר האנרגיה, בשפת הגוף המסתגרת.

אבל בדרך כלל - הגוף ממשיך בהצגה הגדולה, שומר על פאסון, מתנהל כהרגלו מכח האינרציה, כאילו הכל כרגיל, כי מה יגידו, וכי חייבים להמשיך להתפרנס, ועוד כל מיני כאלה, אז הגוף ממשיך. ורק הלב כבר לא שר.

והנשמה דועכת.

ומשהו בקרבנו מת.

הלב לא בוכה ברגעים האלה, ממש לא, ואפילו אלוהים לא שומע. ואלה הרגעים הקשים באמת. רגעים של בדידות גדולה ותשישות מתמשכת, רגעים של מועקה ושחיקה, רגעים של אכזבה. מעצמי, מהדרך, מהתוצאה. ובשונה מהרגע הממוקד והברור שבו הלב בוכה, ה"רגעים" שבהם הלב לא שר אינם רגעיים כלל וכלל ובדרך כלל יתמשכו על פני תקופה ארוכה שבסופה אנו עלולים למצוא את עצמנו שבורים ומרוקנים מכל אנרגיה. ואולי אז הלב יבכה, אבל למה לחכות ולשלם מחירים כל כך יקרים בדרך?

בואו ננסה להקשיב ללב.

  • האם הוא מתרונן בדרכנו לביצוע המשימות העומדות בפנינו?

  • האם מלווה ומלבה אותו אש התשוקה היוקדת בנו, או שגם היא דעכה זה מכבר?

  • ייתכן שאיבדנו את האמונה?

  • אבדנו בדרך?

  • האם שירת הלב נשמעת?