אחד התיקים המעניינים שטיפלתי בהם לאחרונה הסתיים בדחייה דרמטית של התביעה, תוך חיובה של התובעת בהוצאות. ומה שהופך את הסיפור למעניין במיוחד הוא סיבת הדחיה - כוונת מרמה.
מדובר באשה צעירה יחסית, אנלפביתית ואינה דוברת עברית על בוריה. היא עבדה לפרנסתה ככח עזר בבית חולים גריאטרי והחליקה בעת רחצה של חולה. בשלב הדיון שבו אנו מדברים, נסיבות התאונה לא היו שנויות במחלוקת ולמעשה היתה גם הסכמה כי הנתבעת אחראית לתאונה. נותר לדון רק בשאלת היקף נזקיה של התובעת.
התובעת נפגעה בגבה, ומומחה מטעם בית המשפט קבע כי לה אחוזי נכות. אמנם, הנכות אינה גבוהה במיוחד, אבל מדובר באשה קשת יום, שליטתה בעברית חלקית והיא אינה יודעת קרוא וכתוב. כך שחוסנה הגופני הוא הערובה היחידה ליכולת העבודה שלה, וזו - כך נטען - אבדה לה לחלוטין. התובעת טענה כי מאז התאונה היא אינה עובדת בכלל, אינה מסוגלת לעשות את עבודות משק הבית, ובעיקר - הדגישה חזור והדגש - היא אינה יכולה, ובפועל אף אינה, שוטפת רצפות.
זו היתה הטענה, אבל האמת, כפי שהסתבר - היתה רחוקה מכך.
במהלך ישיבת ההוכחות הצגתי בבית המשפט סרטון שצולם יומיים קודם לכן, בו תועדה התובעת כשהיא עובדת. ולא סתם עובדת - היא עובדת בניקיון ובשטיפת רצפות, היא מנקה 2 בניינים בכל יום, 5 ימים בשבוע, וכפי שאמר בית המשפט "היא עובדת כמו שדה".
כאן ניתן לצפות בסרטון (לצערי לא הצלחתי לשתול בפוסט עצמו)
בשלב הזה, חשוב לציין, עדיין לא הכל אבוד מבחינתה של התובעת. כמי שהיתה באולם המשפט ומכירה את כל העובדות הענין אני יכולה לאמר בוודאות כמעט מלאה כי אם התובעת היתה מספרת לבית המשפט שהיא עובדת לפרנסתה בלית ברירה, שהיא סובלת מכאבים, מגיעה הבית מפורקת אבל אין דבר אחר שהיא יודעת לעשות - בית המשפט היה מוצא את הדרך לעזור לה ולפסוק לה פיצוי כלשהוא.
אבל, וזה אבל גדול - התובעת התחפרה עוד ועוד בשקריה, ויחד איתה בעלה (שצולם אף הוא בסרטון, כך שלא יכול היה לטעון שהוא אינו יודע שאשתו עובדת).
הם עמדו בבית המשפט ושיקרו במצח נחושה, "בלבן של העיניים", בלי למצמץ ובלי להניד עפעף.
ניתנו להם שוב ושוב הזדמנויות לחזור בהם מהשקר, לתת הסבר לממצאים שבסרט המעקב, לדייק את גרסתם.
אך הם המשיכו לדבוק בשקר.
ולכן נדחתה התביעה, בגלל הצגת העובדות הכוזבות וכוונת המרמה שמאחוריהן.