top of page
036-1.jpg

הצטרפו ליותר מ-15,000 עוקבים וקבלו מתכונים ישירות למייל

תודה על הרשמתך!

כשבטחון עצמי לא מספק את הסחורה...

שרון סער - Coacherit

חלק בלתי מבוטל של ספרי הדרכה, סדנאות, וובינרים וסדרות של טיפים להצלחה ולהעצמה אישית נסבים על הנושא של בטחון עצמי - מה זה, איך זה, ובעיקר - איך רוכשים ומחזקים את הביטחון העצמי.

אנחנו חיים בתרבות שבה ביטחון עצמי הוא מושא הערצה. הביטחון העצמי נתפס כמפתח לאושר והצלחה, ומכאן החשיבות הרבה המיוחסת לו. מחקרים מראים כי אנשים המשדרים בטחון עצמי נתפסים על ידי אחרים כראויים ליותר כבוד והערצה וכמי שעשויים לעזור להם (אותם אחרים) לשפר את מעמדם החברתי.

מה זה בעצם ביטחון עצמי?

בדרך כלל כשמדברים על בטחון עצמי מתכוונים לאמונה של אדם ביכולתו להצליח במעשיו, בצדקת דרכו, או בנכונות החלטותיו. הביטחון של אדם ביכולתו לחשוב ולהתמודד עם האתגרים הבסיסיים של החיים, החוויה שהוא אפקטיבי ומשיג תוצאות בהתנהלותו בעולם.

אבל האם תחושת המסוגלות, האמונה ביכולת להצליח, היא באמת הדבר החשוב?

חוקרים והוגים בשנים האחרונות מתייחסים לביטחון עצמי כדבר שהופך את המחשבות שלנו לפעולות, איזשהו כוח מניע, המקפיץ אותנו משלב התכנון לשלב העשייה. כלומר, ביטחון עצמי אינו רק תחושה שמלווה אותנו, אלא היכולת הממשית שלנו לקחת סיכון ולקפוץ לתוך המים.

במילים אחרות, פעולה צריכה להיות אחד המדדים לביטחון עצמי. לא די בהתהלכות זקופה וקורנת מביטחון.

בעולם "הבטחון העצמי" קיימים כמה מודלים שמנסים להסביר כיצד נוצרת ונבנית תחושת המסוגלות והאמונה של אדם ביכולותיו.

המודל הראשון הוא מודל אוטוסוגסטי – טיפוח ביטחון על ידי שכנוע עצמי: "אני מוצלח ואני יכול";

המודל השני מתמקד באימוץ של התנהגות חיצונית המדמה בטחון עצמי, מתוך תקוה ואמונה שההתנהגות הזו תייצר, בסופו של דבר, תחושה פנימית של ביטחון (Fake it untill you make it);

המודל שלישי, והמפתיע מכולם, הוא מודל של חמלה עצמית.

האם המודל הראשון, שמעודד אותנו לשמר תפיסה אידיאליסטית ולא ריאליסטית של עצמנו ומתעלם מהיכולות (והמגבלות) האישיות האמיתיות שלנו יוביל אותנו בהכרח להצלחה? האם המודל הזה לא יגרום לנו, לפחות בחלק מן המקרים, להערכה עצמית מוגזמת? לנסות "לעוף בלי כנפיים"?

האם המודל השני, הדוגל בזקיפת כתפיים, הרמת עוצמת הקול והתנהלות אסרטיבית יגרום לנו - באמת - להאמין בעצמנו?

האם לא נהיה עסוקים, בשני המקרים, בהעצמת העצמי על ידי "הקטנת" הסובבים אותנו רק בשביל להמשיך לחוש גדולים וחזקים? גדולים מהחיים אך מלאים בכלום...

בשני המקרים, בעוד הסביבה תתייחס אלינו - בהערצה - כבעלי בטחון עצמי ויכולות מוכחות, אנו נמצא את עצמנו מבזבזים משאבים רבים מדי על משחק תפקידים שישאיר אותנו מרוקנים מאנרגיה וחסרי כל יכולת לעשייה בכלל, ולאחר כישלון בפרט.

שכן, אנשים עם ביטחון עצמי גבוה המבוסס על אחד משני המודלים הראשונים, נוטים לבטל פידבקים שליליים, לא לתת (אפילו לעצמם) דין וחשבון על הפעולות השליליות של עצמם, ובכך הם מחמיצים הזדמנויות ללמידה, לשיפור להתקדמות ולמצויינות? שכן, קשה ללמוד ולהשתפר כאשר אתה מאמין כי אתה כבר יודע הכול...

וכאן אנו מגיעים למודל השלישי של הבטחון העצמי, מודל החמלה העצמית.

חמלה עצמית, משמעותה להתייחס אל עצמנו באותן אדיבות, אכפתיות ודאגה שנתייחס אל אדם אהוב (ההגדרה של ד"ר נף). להבדיל מביטחון עצמי בו אנחנו משכנעים את עצמנו שאנחנו מסוגלים לכול, שאנחנו טובים וחזקים וחכמים, בחמלה עצמית אנחנו מקבלים את היותנו בני אדם לא מושלמים, החיים בעולם שאינו מושלם. במעשה של חמלה עצמית אנחנו מכירים במגבלות שלנו ומקבלים את הטעויות שלנו.

וכך, חמלה עצמית כוללת את כל היתרונות של ביטחון עצמי בלי חסרונות האשליה. הביטחון העצמי שלנו נובע מהידיעה שגם אם אנחנו לא מושלמים - הכול יהיה בסדר. לא מתוך המחשבה שאנחנו מספיק טובים כדי להצליח, אלא מתוך המחשבה שאנחנו מספיק טובים גם אם ניכשל.

כשזו נקודת המוצא שלנו - כשאנחנו נחמדים לעצמנו ומקבלים את הנפילות והמעידות, כשאנחנו מרשים לעצמינו להיות אנושיים, כשאנחנו מבינים שמותר להיכשל לעיתים וכדאי לקבל ביקורת, דווקא אז הסיכוי שניפול שוב בעתיד קטן, ויש אפשרות להשתפר ולהתקדם.

מחקרים מעידים על כך שבהיעדר חמלה עצמית אנו מעריכים את הביצועים שלנו בצורה מחמירה יותר מאשר אנשים זרים, ומתקשים להכיר בתפקידנו באירוע קשה מבלי להרגיש מאוימים. חמלה עצמית, לעומת זאת, מצמצמת את התגובה של אנשים לאירועים שליליים, ולעתים מועילה יותר מאשר הערכה עצמית.

וזה לא נגמר בזה: חמלה עצמית יכולה להביא לתחושת שמחה, אופטימיות וסקרנות, ירידה בתחושת החרדה והדיכאון, פחות רגשות כישלון ונחיתות, הרגשה ארוכת טווח של ערך עצמי, פחות ביקורת עצמית ופרפקציוניזם, הגנות טובות יותר מפני השוואה חברתית שלילית, פחות כעס ויכולת רבה יותר ליזום ולבצע מטרות. ומה אנחנו צריכים יותר מזה?

התמונה לקוחה מכאן:

the-dangers-self-forgiveness-and-how-avoid-them

אז איך מפתחים חמלה עצמית?

הבסיס לחמלה עצמית הוא אהבה עצמית - עלינו להתייחס אל עצמנו באותה אדיבות, אכפתיות ודאגה שאנו מתייחסים לאדם אהוב.

ד"ר נף, שאת ההגדרה שלה לחמלה עצמית ציטטתי קודם לכן, מדברת על שלושה עקרונות לחמלה עצמית:

1. נדיבות (kindness) כלפי עצמי במקום ביקורת עצמית - פעולה אקטיבית שנועדה לנחם את עצמי ולהקל על עצמי בסבלי.

2. הרשות להיות אנושי במקום בידוד עצמי - אין לנו בעלות על הכישלון/חוסר ההצלחה. כואב ככל שיהיה הדבר, זה נורמלי. אלה דברים שקורים בחיים ורוב האנשים חווים אותם. אנחנו לא לבד ולא צריכים להישאר לבד.

3. קשיבות (mindfulness) לעצמי ולסבל שלי, רגע להיות שם, לחבק את הצער.

והנה היא כאן, ד"ר קריסטין נף בכבודה ובעצמה, פורשת את משנתה:

אז מה עושים?

ניסיון החיים מלמד שלפעמים קל לזקוף את הראש ולהרים את עוצמת הקול מאשר ללמוד לנהוג באדיבות כלפי עצמך. אין ספק שכדי להגיע לחמלה עצמית אמיתית צריך לתרגל לא מעט.

אז הנה כמה טיפים יישומיים לפיתוח שריר החמלה העצמית:

1. קודם כל, להפחית בביקורת העצמית. אנשים בעלי חמלה עצמית הם סובלניים ואוהבים כלפי עצמם כשהם מתמודדים עם כאב או כישלון, ולא ביקורתיים.

2.אנשים בעלי חמלה עצמית מסתכלים על עצמם בפרספקטיבה אוניברסלית. הם יודעים שלכל בני האדם יש כישלונות, רגשות קשים ורגעים לא טובים. הם לא נוטים להרגיש לבד בכישלון שלהם.

3. ויסות רגשות במקום מחשבות טורדניות: אנשים בעלי חמלה עצמית בוחנים גם את הרגשות בפרספקטיבה. הם לא ממהרים למצוא פתרונות, אלא מאפשרים לעצמם לחוש בכאב ולנחם את עצמם.

4. לדבר אל עצמנו במילים אדיבות, רכות ואוהבות, כמו אם המדברת אל ילדה הקט.

5. לדאוג לעצמנו למגע נעים ומרגיע. מגע עוטף ומלטף יכול לעשות פלאים לתחושה שלנו ולשנות אותה כליל.

6. לחקור את הסטרס שלנו. חלק מהיכולת להיות אדיב כלפי מישהו היא להכיר את החלקים האפלים שלו, הימנעות מהכרה בהם והדחקה שלהם תמיד תשאיר משהו להיות מופתעים ממנו ולאבד עשתונות בגללו. הדרך לעשות זאת היא להציף בזיכרוננו אירוע שעורר בנו לחץ ולהתחיל לחקור את התחושה שחווינו: אם ללחץ הזה היה צבע, איזה צבע הוא היה? מהי התמונה שעולה בראשנו כאשר אנחנו חושבים על המילה "סטרס"? מהם הסימפטומים שלנו במצבי לחץ? ואפילו, מהו הסימן הראשון לכך שאני בלחץ? או איזה שינויים מתרחשים בצורת החשיבה שלי כאשר אני בלחץ?

7. להעמיק את ההיכרות שלנו עם עצמנו, לשאול את עצמנו שאלות שילמדו אותנו מי ומה אנחנו - מה אני יכולה לעשות היום על מנת להרחיב את ליבי? מה הם חיים מלאי משמעות עבורי? במה אני גאה? על מה אני אסירת תודה? על מה אתחרט אם לא אעשה? מה אני רוצה שייכתב על המצבה שלי? ועוד כיו"ב...

מתוך ההיכרות עם עצמנו יתגלו גוונים חדשים ומסקרנים שיהיו שם לנגד עינינו כאשר נתבונן בחסרונות שלנו. יצופו ויזכירו לנו איזו דמות עגולה ודינמית אנחנו. כמה עושר אנחנו מחזיקים בתוכנו.*

* סעיפים 4-7 מתוך ספרה של טרה קוסינו, The Kindness Cure: How the Science of Compassion Can Heal Your Heart & Your World.

ובחזרה לבטחון עצמי:

כשם שחוסר בטחון עצמי אינו מומלץ, כך גם עודף בטחון עצמי או בטחון עצמי מדומה, שנולדים לעיתים מתוך המודל הסוגסטי או המודל המאמץ התנהגות חיצונית המדמה ביטחון עצמי, בעייתיים ביותר עבורנו.

דווקא מודל החמלה העצמית, שמאפשר לנו להכיר במגבלותינו ולהבין שאנחנו מספיק טובים גם אם ניכשל, הוא שמוביל לבטחון עצמי אמיתי ובריא, ביטחון עצמי שנובע מהידיעה שגם אם אנחנו לא מושלמים - הכול יהיה בסדר.

מודל החמלה העצמית כולל את כל היתרונות של ביטחון עצמי בלי חסרונות האשליה, ובזה כוחו.

אם אתם רוצים להבין עוד דבר או שניים על חמלה אמיתית, אני ממליצה לכם מכל הלב לקרוא את הפוסט הנפלא הזה של כרינה ובר, האחת ויחידה.

234 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

כשהלב לא שר

לאחרונה נתקלתי בכמה חברים שליבם כבר לא שר. עדיין לא בוכה, אבל כבר מזמן לא שר. ואני – שחוויתי על בשרי (וזה לא היה לפני זמן רב מדי)...

bottom of page