הבלוג שלי הוא ממש לא בלוג של טיולים, הוא לגמרי בלוג של אוכל.
אבל כשאני מטיילת - אוכל הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה.
כשאנחנו בחו"ל אני תמיד מעדיפה להתארח בוילה או דירה מקומית, בעיבורה של שכונת מגורים סטנדרטית לגמרי. אני תמיד מוצאת בקרבת מקום את המכולת השכונתית, הירקן הקרוב ואיזו מאפיה ביתית, ומתחברת אליהם בנימי נפשי.
בכל בוקר אני מצטיידת במוצרים טריים ומפנקת את יקירי בארוחה ביתית מקומית. ובכל ערב אנחנו חוגגים במסעדה לוקאלית ואותנטית, וכמה שיותר רחוק מתיירים - כך טוב לי יותר.
כך היה גם בקפריסין, שם בילינו את החג האחרון.
העוגן המרכזי שלנו היה בלימסול - Limassol Pantheon City Centre. זוהי דירה מרווחת ומאובזרת היטב במרכזה של שכונת מגורים פשוטה ועממית, בדיוק כמו שאני אוהבת.
במרחק דקת הליכה מצאתי מאפיה מקומית (The Blue Oven) עם לחמים ומאפים טריים מדי בוקר בבוקרו (מה שנשאר מאתמול אורזים בשקית ומוכרים בחצי המחיר).
בסמוך למאפיה מינימרקט קטן וחביב עם פירות וירקות טריים, מבחר גבינות מקומיות (חלומי, פטה, קשקבל ועוד), נקניקים כאלה ואחרים, זיתים משובחים ועוד...
כל אלה נתנו לנו מענה מצויין לשעות הבוקר, וכך נראו הארוחות שלנו:
אחה"צ או בערב - חגגנו במסעדות המקומיות, והאמינו לי - זו חגיגה אמיתית של פשטות, טריות ואוכל שעשוי כהלכה.
אז מה אוכלים בקפריסין?
אפשרות קלאסית אחת היא ארוחת מזה (Mezze).
אנחנו אכלנו ארוחת Mezze מצויינת במסעדת Karatelo בנמל לימסול, שהיא בראש וראשונה מסעדה יפהפיה. ורק אח"כ מתחיל הענין עם האוכל...
המנות הראשונות כוללות מבחר סלטים קרים כמו צזיקי (כמובן...) טחינה (מעולה שבמעולות), טרמס (סלט של ביצי דגים) וסלט יווני קלאסי, לצד מנות חמות - גבינת חלומי מבושלת (ולא על הגריל כפי שמקובל במקומות אחרים - מעדן אמיתי), נקניקיה מקומית, ירקות בגריל ובטח שהיה עוד משהו שאני לא זוכרת. העיקריות כללו 3 סוגי בשר ולקינוח - פירות ומעין סופגניות קטנות טבולות בדבש. מישהו אמר מימונה???
פעם נוספת התפנקנו בארוחת Mezze בטברנה של גבריאל בעיירה Kouklia הסמוכה לסלע אפרודיטה, באזור פאפוס.
גם כאן הארוחה היתה משובחת במיוחד, וכללה כחלק מה-Mezze גם מוסקה, עלי גפן, פיתה מקומית וצ'יפס ביתי לצד הבשרים. בדקנו כמה בירות מקומיות (LEON לקחה בגדול) ולקינוח קבלנו כאן בקלאווה מצויינת.
אפשרות שניה - בחירה באחת המנות הקלאסיות של המטבח הקפריסאי/יווני:
סלט הכפר (המוכר לנו יותר בשמו סלט יווני) - הבסיס הוא חסה, מלפפונים ועגבניות טריות חתוכים גס מאוד, זיתים מקומיים, גבינת פטה מעל, ותוספות שונות לגיוון פה ושם.
מוסקה - מאפה משובח במיוחד של חצילים עם בשר טחון ברוטב עגבניות ובמעטה של רוטב בשאמל. בטברנה של גבריאל ובמסעדת אל סולטן מציעים גם מוסקה צמחונית מצויינת, וכאן תמצאו את המתכון שלי למוסקה יוונית אמיתית.
קלפטיקו (Kleftiko) - בשר גנוב של כבש ותבלינים עם תפוחי אדמה שסודו בבישול איטי - סטוד השם המוזר ומתכון - יגיע בהמשך.
או סטיפדו - תבשיל של בשר בקר ובצל.
וגם דגים ופירות ים הן אופציה ראויה. איך לא???
עם המנות האלה - אי אפשר לפספס, הקפריסאים פשוט יודעים להכין אותן, והן משובחות.
אם שבעתם מהאוכל המקומי, יש בקפריסין גם מסעדות גורמה בסגנונות רבים, כאלה ואחרים, מכל רחבי העולם. אנחנו התפנקנו בשתיים:
האיטלקית של ג'יימי אוליבר (השף הנערץ עלי) נפתחה ממש לאחרונה בניקוסיה. היא מעוצבת להפליא ומציעה חוויה אולטימטיבית לכל פודי באשר הוא.
החל מהחלל המרכזי, עמדת הכנת הפסטה הטריה בכניסה, המטבחים הפתוחים (מטבח אנטי פסטי ומטבח נפרד למנות עיקריות), התאורה, האקוסטיקה, המוסיקה ואפילו השרותים. ועוד לא דברנו על השולחן הערוך במגבות מטבח ממותגות, אופן הגשת המנות, והטעמים... הו.... הטעמים...
אנחנו אכלנו מנת המבורגר, צלעות כבש, ריזוטו כמהין ו-3 מנות פסטה: לינגוויני עם פירות ים, פסטה פומודורו (אחד מרטבי העגבניות הטובים ביותר שאכלתי ever) ומנה של פנה קרבונרה. ואח"כ היו גם קינוחים... מה אומר ומה אגיד? על אך אזהרותיו של בעלי מהבוקר שלא אצפה ליותר מדי כדי שלא אתאכזב - ציפיתי לגדולות ונצורות וממש, אבל ממש, לא התאכזבתי. נקודה.
ולבסוף, ממש רגע לפני הטיסה, הגענו ל-Maqam Al Sultan, מסעדה לבנונית מהודרת ומשובחת במיוחד בנמל של לרנקה. עם חומוס וטחינה, קובה מעולה, עלי גפן משובחים, סלט חצילים בטחינה, טאבולה, סלט פטוש... נו, אתם כבר מבינים את הסגנון. והכל היה טעים להפליא לצד יין קפריסאי מצויין.
בין לבין גם טיילנו. נשבעת... אבל על זה כבר אכתוב בנפרד.
ועכשיו כשאנחנו בחזרה בארץ - אני מתחילה, כדרכי בקודש, לשחזר את הטעמים.
הנה המתכון שלי ל-Kleftiko קפריסאי מסורתי
Kleftiko הוא תבשיל גנוב של כבש ותפוחי אדמה, שצולים בחום נמוך למשך זמן רב.
אם השם Kleftiko מזכיר לכם קלפטומניה - אתם לא טועים. זהו אכן מקור השם ומשמעותו - בשר גנוב. וכל כך למה? כי היוונים נהגו לגנוב כבשים מבני עמים אחרים, לחפור בור באדמה למלא בו גחלים ובתוכו לבשל את הבשר כשהוא מכוסה לגמרי באדמה, על מנת שריחו לא יינשא בחלל האויר ויסגיר את הגנבים... בגרסה המודרנית של התבשיל אין צורך לצאת למסע של שוד מזויין, אבל בהחלט נשמרים העקרונות האחרים של צליה איטית בחום נמוך ובאטימה מוחלטת. וזה למעשה סודו של ה-Kleftiko.
כמו כל תבשיל מסורתי - גם ל-Kleftiko אינספור גרסאות, וזו הגרסה הפרטית שלי.
מה נצטרך?
לבשר
1.5 כתף כבש חתוך לקוביות גדולות
1/4 כוס שמן זית
מיץ מלימון אחד סחוט טרי
1 כפית נדיבה של שום כתוש (3-4 שיניים גדולות)
2-3 ענפי טימין טרי (נשתמש בעלים בלבד)
2-3 ענפי אורגנו (או זעתר) טרי (נשתמש בעלים בלבד)
2-3 עלי דפנה מפוררים
1 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור גרוס טרי
לירקות
3-4 תפוחי אדמה גדולים
2-3 עגבניות בשלות
1 כפית שטוחה מלח
1/2 כפית פלפל שחור גרוס טרי
1 כוס יין
ומה עושים?
1. מחממים תנור לחום בינוני-נמוך (170 מעלות).
2. בקערה גדולה מערבבים שמן, מיץ לימון וכל התבלינים לבשר.
3. מכניסים לקערה את קוביות הבשר ומעסים קלות עם תערובת התבלינים. מניחים בצד.
4. עוברים לטפל בירקות. שוטפים את תפוחי האדמה, חותכים לרבעים לאורך (מכיוון שהבישול ארוך מאוד - עדיף להשאיר את תפוחי האדמה חתוכים גדול). מתבלים במלח ופלפל.
5. שוטפים את העגבניות וחותכים לפלחים (רבעים או שישיות).
6. מכינים את הסיר: בחורים סיר רחב ועמוק שמתאים לתנור ומרפדים אותו בנייר אפיה גדול.
7. על נייר האפיה מניחים את תפוחי האדמה.
8. על תפוחי האדמה מסדרים את קוביות הבשר.
9. מעל קוביות הבשר מפזרים את העגבניות.
10. יוצקים פנימה כוס יין טוב.
11. מקפלים את שולי נייר האפיה על התבשיל. מכסים את כל הסיר ברדיד גדול של נייר אלומיניום ומהדקים היטב כדי לשמור על אטימות. מכסים במכסה, ומכניסים לתנור.
12. כעבור 4 שעות - מוציאים את הסיר מהתנור, פותחים בזהירות רבה(!) את נייר האלומיניום ונייר האפיה (האדים יהיו חמים מאוד).
מעבירים לצחת הגשה ומגישים.
את הנוזלים שנשארו בסיר אני ממליצה לסנן, להעביר לסיר בישול, לצמצם במשך כמה דקות ולהגיש לצד ה-Kleftiko.