חזרת

חזרת היא בת לוויה מושלמת לגפילטע פיש. ובפסח, כשאנו ממילא מצווים באכילת מרור ומצה, לצד החרוסת, הזרוע ושאר מרכיבי 'צלחת הסדר המסורתית' - השמחה כפולה ומכופלת.

ואם כבר יש חזרת (או 'חריין' כפי שהיא נקראת בפי מביני דבר) על השולחן - היא תשתדך בשמחה גם לכבד קצוץ, לצלי בקר ולכל מנה אחרת שאתם מחפשים להרים קצת עם איזה טוויסט בועט ונשכני.

תהליך ההכנה פשוט למדי. האתגר העיקרי הוא התמודדות עם האדים החריפים הנודפים משורש החזרת, והם ממש חריפים! את סבתא אני זוכרת עד היום עומדת במרפסת הפתוחה, ליד מכונת הכביסה ומגררת את החזרת בעיניים דומעות... אבל מאז התקדמנו, וגם לאדי החריפות יש לי פתרון די פשוט.

והערה אחרונה - החריפות של החזרת היא חריפות נדיפה, וככל שתעמוד באוויר הפתוח היא פשוט תיעלם. ולכן - מרגע שסיימתם את ההכנה - יש להעביר לצנצנות קטנות ולסגור היטב, וגם כך החריפות לא תישמר לנצח. אז עדיף להכין כמות קטנה יחסית, לחלק לכמה צנצנות ולפנק בני משפחה וחברים.

מה נצטרך?

2 כפפות חד-פעמיות

1 מסיכת קורונה חד"פ

1 שורש חזרת גדול

3-4 סלקים (טריים או מבושלים, אפשר גם בוואקום)

1 כפית מלח

2 כפיות סוכר

1-2 כפות חומץ איכותי (למשל: פטל או תפוחים)

2-3 כפות מירין (לא חובה, אפשר להוסיף עוד מעט חומץ וסוכר במקום)

3-4 צנצנות קטנות (מהסוג שמשמש בד"כ לפסטו, טפנד וכו').

ומה עושים?

1. פותחים חלון מטבח, עוטים את הכפפות והמסיכה. נוריד אותם רק בסיום ההכנה.

2. בעזרת קולפן רגיל קולפים את שורש החזרת.

3. מגררים את השורש במעבד מזון במגררת דקה. מעבירים לקערה. מחליפים את המגררת בסכין הרגיל של מעבד המזון, מחזירים את הסלק וטוחנים דק מאוד. מחזירים לקערה.

4. כעת קולפים ומגררים באותה שיטה בדיוק את הסלקים (אני השתמשתי ב-1 מבושל ו-2 טריים). שומרים בקערה נפרדת.

5. מוסיפים לקערה עם שורש החזרת מחצית בלבד מכמות הסלק המגורר. מתבלים וטועמים. במידת הצורך מוסיפים עוד סלק כדי למתן את החריפות או לשפר את הצבע. טועמים שוב ומתקנים תיבול (מלח, סוכר או מירין). איזון הטעמים בין החריף לחמוץ ולמתוק הוא למעשה סוד העניין.

6. מעבירים לצנצנות קטנות, אוטמים ושומרים במקרר. מסירים את הכפפות והמסיכה ונושמים לרווחה.

משתדלים לאכול תוך פרק זמן קצר (כמה שבועות), כי החריפות מתנדפת עם הזמן.