כך הוכחדה הקהילה היהודית בפורטוגל

הקהילה היהודית הקטנה שחיה בתחומי פורטוגל בעת הקמתה כממלכה עצמאית גדלה בעקבות 3 גלי הגירה גדולים מספרד (הסיפור המלא על כך בפוסט יהודים, מנין באתם): גל הגירה ראשון בשנת 1148 בעקבות פלישת המואחידון, שושלת מורית ברברית אסלאמית שפלשה לחצי האי האיברי במאה ה-12 וכבשה אותו. גל הגירה שני מספרד בעקבות גזירות קנ"א (1391). והגל השלישי והגדול מכולם בעקבות גירוש ספרד ב-1492.

בתקופת גירוש ספרד מלך בפורטוגל המלך ז'ואאו השני, ואף שהתיר כניסה מבוקרת של מספר מצומצמם של יהודים לפורטוגל (בעיקר בעלי אמצעים שנדרשו לשלם כופר גבוה או כתחנת מעבר לפרק זמן קצר, וגם זאת בתשלום, הרי שבמקביל לכך הוא נקט צעדים ממשיים וקשים כדי להביא להמרתם של היהודים – הן מגורשי ספרד והן יהודי פורטוגל עצמם. בין היתר הותרה פעילות מיסיונרית של הכנסייה בקרב המגורשים, גם בתוך בתי הכנסת.

דוגמה אחת לאכזריות הרבה שהופעלה על היהודים כאמצעי לחץ להמרתם, הייתה תפיסתם וגירושם של 2000 ילדים יהודים צעירים (גיאלי 5 עד 15), שנשלחו לעבודה במטעי הסוכר באי סאו טומה (מול חופי גאבון שבאפריקה המערבית, מרחק של 7,500 ק"מ מפורטוגל, למעלה מ-9 שעות טיסה, כדי לסבר את האוזן).

הגליית 2000 הילדים היהודים לאי סאו טומה, מרחק 7,500 ק"מ מפורטוגל

ילדים רבים מתו בדרך ורבים אחרים מצאו מותם תוך זמן קצר באי עצמו. כשנה לאחר הגעתם לאי נותרו בו רק 600 ילדים חיים. חלקם ניסו לשמור על צביון יהודי אך עד המאה ה-18 לא נותרה נוכחות יהודית באיים. עקבותיהם של הילדים לא נודעו. ההנחה היא שרובם מתו מרעב וממחלות או נפלו טרף לשיני תנינים. מיעוטם, עפ"י הסברה, התגלגלו לברזיל או למדינות אחרות בדרום אמריקה.

הפרשה המחרידה תועדה לאחרונה בסרט שנוצר על ידי הקהילה היהודית של פורטו בשיתוף עם האגודה ההיספנית-יהודית של מדריד, וזמין לצפייה חופשית.

2000 הילדים היהודים החטופים

מגמה זו השתנתה עם עלייתו של המלך מנואל הראשון לשלטון, אחד הבולטים והמוערכים בין מלכי פורטוגל. המלך מנואל, שסבר שיחס הוגן והגון כלפי היהודים ישרת את הממלכה יותר מיחס של דיכוי ועינוי השיב ליהודים את זכויותיהם ושיקם את מעמדם, אך לא לאורך זמן. כאשר עמד המלך מנואל לשאת לאשה את הנסיכה איזבלה (מתוך שאיפתו למלוך על כל חצי האי האיברי), התנו זאת הוריה, המלכים הקתולים – פרננדו השני מלך אראגון ואיזבל הראשונה מלכת קסטיליה - בכך שפורטוגל לא תעניק מקלט למגורשי ספרד. המלך מנואל נענה לדרישה וב-5.12.1496 הוציא צו גירוש ליהודי פורטוגל.

עם זאת, מאחר שבאותה תקופה החלה פורטוגל לעלות כמעצמה עולמית, ומנואל היה מעוניין ביכולותיהם, בקשריהם ובכספם של היהודים שבממלכתו, הוא נקט בשורה של פעולות שבסיומן נהפכה הקערה על פיה – על יהודי פורטוגל נאסר לצאת מהמדינה ותחת זאת יזם המלך הטבלה קולקטיבית המונית בכפייה. בתי הכנסת ובתי הספר עוקלו, ספרים יהודיים נשרפו וילדים מגיל שלוש עד 14 נלקחו מהוריהם והומרו לנצרות. במהלך חודש אפריל 1497 הובאו היהודים למרכזי הערים, בתואנה כי ספינות מחכות להם בנמלים על מנת להוציא אותם מן הארץ. אך שם, בכיכרות הערים התבררו ממדי ההונאה, שכן מטרת הכינוס הייתה הטבלה המונית וכפוייה של היהודים. מי שלא הגיעו להטבלה מרצונם הובאו בכח, רבבות נעצרו ונכלאו ובזמן זה הותזו עליהם טיפות מים ש"קודשו" בברכת כהן דת נוצרי. בכך הוכרו יהודי פורטוגל על ידי המדינה והכנסייה כנוצרים, וחויבו על פי חוק המדינה בכל חוקי הנצרות. נציין בהקשר זה שלפי הנצרות – אין דרך חזרה, כלומר: מי שהתנצר נשאר לנצח נוצרי. מבחינה חוקית, אפוא, לא נותרו בפורטוגל יהודים מאז שנת 1947, ולכן לא ניתן לדבר על 'גירוש' יהודי פורטוגל.

לאן, אם כן, נעלמו יהודי פורטוגל? כיצד נכחדה הקהילה?

חלק מהיהודים לשעבר הפכו לנוצרים לכל דבר ונטמעו באוכלוסייה הפורטוגלית.

היו מי שניסו לצאת אל מחוץ לפורטוגל, לברוח מרוע הגזירה, אך בשנת 1499 נאסר על "הנוצרים החדשים", כפי שכונו היהודים המומרים, לצאת מתחומי המדינה. היהודים המומרים המשיכו להיות מושא לרדיפות והתנכלויות שהגיעו לשיאן בארוע הידוע כ"פוגרום ליסבון". אספסוף של קתולים מקומיים יחד עם סוחרים ומלחים זרים, שספינותיהם עגנו באותו זמן בנמל, ניצלו את העדרותו של המלך מהעיר, רדפו ורצחו במשך שלושה ימים, 19-21/4/1506 "נוצרים חדשים", שהסתובבו ברחובות או הסתגרו בבתיהם או בבתי כנסת. רבים מהם נשרפו בכיכר רוסיו או על גדות נהר טחו. המלך, שדברהאירועים המחרידים הגיע לאוזניו, הזדעזע ממעשי הטבח והורה להעניש את האשמים. כ־500 מהפורעים הוצאו להורג ומנזר שהיה אחראי להסתה נגד הנוצרים החדשים נסגר לשמונה שנים. הסוחרים והמלחים הזרים הצליחו לחמוק ללא עונש לאחר שברחו עם הביזה בספינותיהם זמן קצר לאחר הטבח. המלך, המזועזע מהטבח הנורא, התיר סוף סוך ליהודים לעזוב את פורטוגל.

סרט נוסף שנוצר על הקהילה היהודית בפורטו מספר על הטבח בליסבון.

1506 – רצח העם של ליסבון

לשלמות התמונה אספר כי בשנת 2006 הוקמה ליד כיכר רוסיו בליסבון אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים.

חלק אחר, של יהודים, שהתנהגו כלפי חוץ כנוצרים, היו למעשה אנוסים ששימרו בסתר את זהותם כיהודים ואת דיני הדת היהודית כפי יכולתם, תוך שהם מפתחים אסטרטגיות ומנהגים חדשים כאלה ואחרים כאמצעי הגנה מפני האינקוויזיציה או מלשינים כשפעלו עבורה ובשרותה. האינקוויזיציה הפורטוגלית הוקמה בשנת 1536 ופעלה עד 1821, פעילותה כוונה כנגד כל סוגי הכפירה (24 במספר) - נוצרים (ובכלל זה נוצרים חדשים, יהודים או מוסלמים) שסטו מהאמונה הקתולית, פרוטסטנטים, מי שעסקו בכישוף או אסטרולוגיה, בעלי סטיות מיניות (כפי שהוגדרו אז), מי שעשו שימוש בספרים אסורים (תורה, קוראן, או ספרות פרוטסטנטית או נוצרית אחרת שאיהנ קתולית), מי שכפרו בישו או בשילוש הקדוש, ביזו את סימני הנצרות ועוד, ועוד. עם זאת יש לציין כי בפועל לאורך שנות פעילותה נערכו על יד האיקוויזיציה הפורטוגזית 43,000 משפטים, 86% מהם נגד יהודים מומרים.

ארכיון האינקוויזיציה בליסבון, הכולל שני קילומטרים של מדפים עמוסי תיעודי חקירות וזוועות, משמר את הפרוטוקולים של כ-31 אלף משפטים שניהלה האינקוויזיציה בפורטוגל בשנות פעילותה. כ-95% ממשפטי האינקוויזיציה בפורטוגל הסתיימו בהודאה באשמה ובהבעת חרטה, שהושגו בתום מסכת עינויים קשים, וגררו עונשים חמורים מאוד: מאסרים ממושכים, הלאמת רכוש ומלקות, לצד הכרח להציג את "קלונם" של המורשעים בפומבי, בחבישה של מצנפות מבזות ובאמצעים נוספים. כ-1,900 מכל המשפטים הסתיימו בהוצאות להורג, רובן פומביות.

טקסי הענישה הפומביים והמחרידים שקיימה האינקוויזיציה נקראו אוטו דה פה (כלומר: "מעשה האמונה"), והיה להם תפקיד ברור: להפגין את עוצמת הכנסייה והאינקוויזיציה, להטיל מורא על ההמון, ולהמחיש ל"נוצרים החדשים" את גורלם הוודאי, אם ייתפסו מקיימים את פולחן דתם הקודמת. כמעט מיותר לציין שהעינויים, מופעי הענישה וההוצאות להורג, שנמשכו כמעט עד סוף המאה ה-18, חיסלו ביעילות רבה גם את תופעת האנוסים.

פעילות האינקוויזיציה נגד היהודים תועדה אף היא בסרט של הקהילה היהודית בפורטו.

הסרט 1618 - על פעילות האינקוויזיציה הפורטוגזית כנגד היהודים

שמותיהם של קרובנות האינקוויזיציה מונצחים בלוח זכרון במוזיאון היהודי בפורטו.

קורבנות האינקויזיציה - לוח זכרון במוזיואן היהודי בפורטו

מאליו מובן כי במשך השנים הקשר של האנוסים ליהדות והיכולת שלהם לשמר את המנהגים המסורתיים, ללא הנהגה, ללא ספרי קודש, ללא מוסדות דת ותרבות, הלכו ונחלשו. הם פיתחו אסטרטגיות ומנהגים שעירבו זכרונות מהבית היהודי עם מנהגים קתוליים, תוך שהם מסתירים את מוצאם היהודי, ורק כך עלה בידם לשרוד את הרדיפות משך מאות שנים. עם זאת, מרבית הקהילות לא שרדו.

בעיירה בלמונטה התקיימה קהילה ששמרו מאות שנים על יהדותה בסתר. הקהילה התגלה בשנת 1917 על ידי שמואל שוורץ, מהנדס יהודי מפולין.

באי מיורקה יושבת עד היום קהילת הצ'ואטה אשר משמרת את מורשתם של חבריה כצאצאי אנוסים ומקיימת סוג של נצרות סינקרטיסטית (מעורבת) של קתוליות עם אלמנטים יהודיים. זהותם ידועה לאור 15 שמות משפחה שניתנו להם בזמנו על ידי האינקוויזיציה. הקהילה מונה כ-20,000 נפש והצליחה לשמר את עצמה בעזרת אנדוגמיה. במשך השנים נערכו מחקרים גנטיים על קהילת הצ'ואטה, שמצאו כי חברי הקהילה קשורים גנטית, הן מבחינת כרומוזום Y והן מבחינת דנ"א מיטוכונדריאלי, ליהודי המזרח התיכון ואף ליהודי אשכנז ויהדות צפון אפריקה. עוד נמצא כי חברי קהילת הצ'ואטה לוקים במחלה גנטית (קדחת ים תיכונית משפחתית) וכן תסמונת של עודף ברזל, היחודיים לצאצאי יהדות ספרד.

אך אלה הם חריגים המעידים על הכלל. הלכה למעשה, במשך מאות שנים לא היו כלל יהודים בפורטוגל.

עם זאת יש לציין כי מחקרים שונים מעריכים שאצל חמישית מאוכלוסיית פורטוגל זורם דם יהודי. בנוסף, סקר שנערך בראשית שנות ה-2000 העלה כי ישנם כ-6,000 פורטוגלים רואים עצמם כיהודים, למרות שאינם חלק מהקהילה היהודית.

כיצד בכל זאת צמחה בפורטו, החל מראשית המאה ה-20, קהילה יהודית חדשה שרוב חבריה הם צאצאי אנוסים? על כך בפוסט הבא.

אם עשיתי לכם חשק ואתם מתכננים נסיעה לפורטו, מוזמנים להתארח בדירה שלי.

למחיר הטוב ביותר הזמינו כאן >>> Luxury Gallery Apartment II

הזמנה ב-Airbnb

הזמנה ב-Booking (הדירה עם המרפסת!)

ואל תשכחו לשתף בחוויות ולספר איך היה (ממש כאן בתגובה לפוסט הזה).