Search Results

מסעדת פסטה מיה, בה חגגתי לאחרונה עם נטע חברתי האהובה כ...ל כ...ך, עוררה בי כמיהה אדירה לטעמים אמיתיים של איטליה. טעמים של שוק, של ירקות טריים בעונתם, טעמים של חורף (כי בכל זאת עכשיו חורף...). מזווה טוב הוא דבר נפלא ואין חשוב ממנו. כשיש לי בבית את המצרכים הנכונים (שיכולים לשכב במזווה שבועות ואפילו חודשים) אני תמיד יכולה לתקתק ארוחה מצויינת בהתראה קצרה יחסית. אבל השוק - כל שוק - עם הטעמים, הריחות, הניחוחות, המיגוון, השפע, הטריות, העונתיות, האווירה - הם ההשראה האמיתית שלי לבישול. בפסטה מיה הרגשתי כאילו כל המנות, כל המתכונים, צמחו מהשוק ולא מהמזווה, וזה לדעתי סוד הקסם של המסעדה. תחת הרושם הזה ועם ההשראה הזו בישלתי מנת פסטה עם שומר וערמונים שממלאים עכשיו את השווקים, מנה חורפית נפלאה כל כך. אז מה נצטרך? 500 גר' פסטה (מהטובות האלה...) 2-3 כפות שמן זית משובח 2-3 שיני שום כתושות 1 שומר קטן 150 גר' ערמונים קלופים 6 חצאים של עגבניות משומרות לחות 1 כוס שמנת לבישול 1/2 כוס חלב 100 גר' פרזמן או קשקבל מגורר מלח, פלפל שחור גרוס טרי 1/2 כפית זרעוני אניס ומה עושים? 1. בסיר גדול (שמתאים לבישול הפסטה) מרתיחים מים. 2. עד שהמים רותחים - מנקים את השומר וחותכים אותו לפלחים. אם יש קצת עלים (דומים מאוד לעלים של שמיר) - כדאי לשמור אותם לקישוט המנה. 3. כאשר המים רותחים ממליחים (בערך 1 כף מלח ל- 4-5 ליטר מים) וזורקים פנימה את השומר. מבשלים 2-3 דקות, לא יותר. מוציאים מהסיר ומסננים מעודפי הנוזלים. חשוב: את המים לא שופכים, משאירים בינתיים בסיר, נשתמש בהם מאוחר יותר לבישול הפסטה. 4. בסיר רחב ושטוח מחממים את שמן הזית עם השום. מוסיפים את השומר (לאחר ניקוז עודפי הנוזלים) ומקפיצים כמה דקות עד שהשומר מתחיל להזהיב. 5. מוסיפים לסיר 100 גר' ערמונים מפוררים גס (את יתרת הכמות נשמור לעיטור המנה) ואת העגבניות המיובשות כשהן חתוכות לרצועות דקות. מתבלים במלח, פלפל שחור גרוס טרי וחצי כפית זרעוני אניס. מוסיפים 1/2 כוס מנוזלי הבישול של האניס ומבשלים במשך כמה דקות נוספות בסיר מכוסה. 6. בינתיים מביאים שוב לרתיחה את המים לבישול הפסטה, ומבשלים את הפסטה בהתאם להוראות היצרן. מילה בענין הפסטה: למנה חגיגית כמו פסטה עם שומר וערמונים שווה להשקיע גם בפסטה ממש טובה. אפשר לקנות פסטה טריה (יש בפסטה מיה ויש במקומות נוספים, כמובן). גם אם אתם קונים בסופר - אל תתפשרו, בחרו באחד מסוגי הפסטה היותר מיוחדים. אני, למשל, בחרתי בסוג הזה (וגם הערמונים היו במבצע): ובחזרה למתכון: 7. עד שהמים רותחים והפסטה מתבשלת מוסיפים לסיר עם השומר והערמונים את השמנת והחלב, מבשלים על אש נמוכה ומערבבים מדי פעם עד שהתערובת מגיעה לסף רתיחה ומסמיכה. מכבים את האש, מוסיפים את הגבינות המגוררות ומערבבים היטב. טועמים, ובמידת הצורך מתקנים תיבול. 8. מעבירים את הפסטה לסיר עם הרוטב ומערבבים קלות, מבשלים יחד עוד 1-2 דקות. 9. מעבירים לקערת הגשה יפה ורחבה, מפזרים מעל את יתרת הערמונים מפוררים גס ומקשטים בעלים של השומר. מגישים מיד. רוצים להכין מראש? כך תעשו: מכינים את הרוטב ושומרים בסיר מכוסה (בקירור אם הכנתם יום מראש; או בלי קירור אם הכנתם כמה שעות לפני הארוחה). כחצי שעה לפני ההגשה מבשלים את הפסטה ומחממים את רוטב על אש קטנה מאוד. מוסיפים אתצ הפסטה לרוטב, מערבבים, מקשטים ומגישים. #פסטה #שומר #ערמונים #מטבח_איטלקי

איך אתם עם ימי ההולדת שלכם? אוהבים? חוגגים? אצלי כל יום הולדת הוא חגיגה, לא מחמיצה שום הזדמנות לחגוג, ומוודאת שאף אחד בסביבה לא יפספס. מזכירה מראש למי שצריך, מסמסת למי ששכח לברך, בקיצור - דואגת לעצמי שיהיה יום בכייף. ורק השנה - לראשונה ב-51 שנותי - לא ממש התחשק לי לחגוג. אפשר לחשוב על כל מיני סיבות. אולי עדיין לא מיציתי את חגיגות החמישים מהשנה שעברה? אולי אני משקמת את נפשי הפצועה מ"נפלאות" הקיץ האחרון? אולי כי אחרי 50 מסיבות בכל זאת מיציתי? אבל ככל שהתקדם לו היום של יום ההולדת, ככל שרבו הטלפנים, ההודעות ומסרי הברכות בוואטסאפ ובפייסבוק, ככל שהורעפה עלי יותר אהבה - כך הרגשתי את תשוקת החגיגות מזדחלת ותופסת את מקומה הטבעי. הכל לקראת רגע האמת - עוגת יום ההולדת. וזו העוגה שהכנתי לעצמי השנה - טארט שוקולד על קרם טופי אגוזים. עוגה נפלאה שראיתי לפני כמה שבועות בתכנית הטלויזיה של Rachel Allen, וישר ידעתי שזו תהיה עוגת היום ההולדת שלי. כמו כל טארט יש כאן כמה שכבות ונדרשת השקעה מסויימת, אבל לפחות חלק מהשלבים אפשר להכין מראש, וגם את העוגה עצמה אפשר להכין יום לפני ההגשה, זה לא יגרע ממנה במאומה. אז מה נצטרך? (הכמויות לטארט מרובע בגודל 25* 25 ס"מ, לטארט עגול בגודל 22-24 ס"מ - אפשר להכין 2/3 מהכמות) לבצק שקדים (אפשר וכדאי להכין מראש) 150 גר' חמאה 80 גר' אבקת סוכר 260 גר' קמח 50 גר' שקד מולבן טחון דק מאוד (נקרא גם אבקת שקדים) 1 ביצה לשכבת קרם טופי ואגוזים 75 גר' חמאה 120 מ"ל שמנת מתוקה 150 גר' סוכר דמררה (חום בהיר) 150 גר' אגוזי לוז טריים וקלויים, קצוצים גס בסכין (לא במעבד מזון) לגאנאש שוקולד 300 גר' שוקולד מריר איכותי (55%-60% מוצקי קקאו) 300 מ"ל שמנת מתוקה 1 כף ליקר אגוזים (פרנג'ליקו) - לא חובה שק זילוף עם צנתר עגול חלק בקוטר 12 מ"מ ומה עושים? 1. מתחילים בהכנת הבצק מכניסים למעבד מזון את כל חומרי הבצק למעט הביצה. מעבדים עד לקבלת תערובת פירורית אחידה. מוסיפים את הביצה ומעבדים עוד קצת עד לקבלת כדור בצק. במידת הצורך מוסיפים עוד כפית של מים קרים מאוד, לא יותר. ברגע שנוצר כדור - מפסיקים את פעולת המעבד. מעבירים למשטח עבודה מקומח קלות ומשטחים לצורת פיתה. עוטפים בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה לפחות. את הבצק אפשר להכין יום יומיים מראש, ואפילו יותר ולהקפיא. לא לשכוח להפשיר במקרר יום לפני השימוש בבצק. 2. מוציאים את הבצק מהמקרר ומרדדים אותו. הכי נוח לרדד בין 2 גליונות של ניילון נצמד (פטנט של רייצ'ל אלן המקסימה) או בין 2 ניירות אפיה. הבצק צריך להיות דק (3-4 מ"מ) בגודל התבנית + שוליים. מעבירים את הבצק לתבנית. משטחים על התחתית ומצמידים לדפנות. חשוב להקפיד על שני דברים: זוית ישרה מהודקת היטב בין הבסיס לדפנות, ועובי אחיד ככככל הניתן של הבצק בכל חלקיו. חותכים את הבצק המיותר שמעבר לגובה הדפנות (מעבירים את המערוך על שולי התבנית או בעזרת סכין קטנה). מחוררים מעט את הבצק ומכניסים להקפאה לחצי שעה לפחות. בשום אופן לא לדלג על השלב הזה. 3. מחממים תנור לחום בינוני 180 מעלות. מוציאים את הבצק מהמקפיא ישר לתנור החם. אופים 15-20 דקות, עד שהבצק אפוי וזהוב. מוציאים מהתנור ומצננים. 4. בינתיים מכינים את גאנאש השוקולד - שמים בקערת זכוכית את השוקולד והשמנת. מחממים במיקרו 2 דקות, עד שהשמנת חמה מאוד. במידת הצורך מחממים חצי דקה נוספת. מערבבים היטב בעזרת מטרפה קטנה, עד שהתערובת אחידה והגאנאש מבריק מאוד (תוך כדי ערבוב מוסיפים את הליקר, אם רוצים). משאירים לעמוד מחוץ למקרר כדי שיתייצב, אך לא יתקשה לגמרי. מדי פעם בוחשים במטרפה. 5. מכינים קרם טופי: במחבת שמים סוכר, חמאה ושמנת. מערבבים על אש בינונית עד שהסוכר נמס והתערובת מבעבעת. ממשיכים לבשל 5-6 דקות עד שהתערובת מסמיכה. מכבים את האש. מוסיפים את האגוזים הקצוצים גס ומערבבים עד שכל האגוזים מצופים בקרם. מצננים מעט. 6. מרכיבים את העוגה: שופכים את קרם הטופי על תחתית הבצק, מפזרים את האגוזים באופן שווה עד כמה שניתן. מעבירים את הגאנאש לשק זילוף ומצפים את העוגה כולה בזילופים של טיפות או כדורים. מי שחושש מעבודת הזילוף - יכול פשוט למזוג את הגאנאש, לפני שהוא מתייצב, על הקרם טופי ולהחליק אותו. מקשטים ומעבירים למקרר. מוציאים מהמקרר חצי שעה לפני ההגשה כדי שהגאנאש יתרכך קצת. חותכים למנות לא גדולות (העוגה מאוד עשירה), מגישים, טועמים ומתעלפים... כי אם כבר יום הולדת - אז בואו נחגוג באמת. אוהבים שוקולד? מה דעתכם על עוגת שוקולד ודובדבנים? או בראוניז הורסים? #אפיה #בלוגאוכל #מתכון #עוגתשוקולד #שוקולד #טארט #אגוזים

אף פעם לא גרתי ממש באיטליה ולא זכיתי לאכול בבית איטלקי אמיתי. אבל כשאני מנסה לדמיין לי את המראות, הטעמים והריחות של אוכל איטלקי ביתי אמיתי - זה מרגיש לי בדיוק כמו פסטה מיה. פסטה מיה (פסטה שלי בתרגום חופשי מאיטלקית) היא בית לממכר פסטה. המקום הוקם לפני 10 שנים על ידי מיה וג'ורג'ו סופינו. הרעיון המקורי היה חנות לממכר פסטה טרייה להכנה בבית, אך תוך זמן קצר - במענה לדרישת הקהל - נוספו לתפריט רטבים, ומהר מאוד נפתחה גם המסעדה. אז מה אוכלים בפסטה מיה? אוכל איטלקי ביתי ואותנטי. עיקר התפריט - מבחר גדול ומרשים של מנות פסטה, המחולקות ל-3 קטגוריות: רטבים על בסיס עגבניות, רטבים על בסיס שמן זית ורטבים על בסיס שמנת. חוץ מזה כל אחד מוזמן לבחור לו (מתוך קופסת תכשיטים מקסימה) את הפסטה שהוא אוהב, כולן על טהרת הפסטה הטריה המיוצרת במפעל של פסטה מיה. לצד רטבים מוכרים ומסורתיים (כמו פומודורו/עגבניות, רגו בולונז, קרובנרה או שמנת-פונגי/פטריות) תמצאו בפסטה מיה מבחר רטבים מקוריים ומעניינים במיוחד, כמו למשל: כבד עוף ויניציאני, אליו אוליו עם עוף ואספרגוס, שמנת דל בוסקו (ערמונים) ועוד שילובים מפתיעים ומרתקים. לצד הפסטות מציעים בפסטה מיה גם כמה סוגי פיצה, מנות ראשונות האפייניות למטבח האיטלקי, וכמובן - פוקצ'ה טריה טריה וטעימה להפליא. המנה ששבתה את ליבי ולא איכזבה היתה הפסטה דל-בוסקו - פסטה ברוטב שמנת וערמונים עם ארטישוק ירושלמי ולמברוסקו. כן, זה טעים. בדיוק כמו שזה נשמע, ומיד יהיה גם מתכון. אבל רגע לפני - מה שותים עם הארוחה? תפריט היינות כולל היצע מרשים של יינות איטלקיים וישראלים. אני שתיתי כוס גוורץ שהיה בן לוויה מושלם למנה שלי, וליווה בהצלחה רבה גם את הקינוח. ואם כבר הזכרנו את הקינוח - במפעל של פסטה מיה מכינים גם את כל הקינוחים שבתפריט (למעט הסורבה). דגמתי 3 קינוחים שונים, כולם היו ממש מצויינים: הראשון (איך לא?) טירמיסו, כמובן השני (כי אי אפשר בלי שוקולד) - טורטה די צ'וקולטה, עוגת שוקולד פאדג' עשירה ומשובחת במיוחד. והשלישי, המשובח אף הוא - טארט אגסים (מושרים ביין מרסלה) על קרם שקדים מרציפן. תגידו אתם, זה לא נראה פשוט נפלא? אז נכון, לא כל יום הולכים למסעדה, אפילו שהיא מרגישה כמו בית, אבל אל תשכחו שפסטה מיה היא קודם כל בית לממכר פסטה, ואם תצטיידו בפסטה טריה מהמבחר המקסים שקיים כאן - תוכלי לשחזר את הטעמים הנפלאים גם בבית. זה בדיוק מה שאני עשיתי, ויצא מושלם, ממש כמו בבית איטלקי... אני הכנתי בהשראת פסטה מיה מתכון חורפי מפנק של פסטה עם שומר וערמונים שממלאים עכשיו את השווקים. אתם מוזמנים לנסות. פסטה מיה | רח' וילסון 10 תל אביב 03-5610189, רח' רמתיים 21 הוד השרון 09-7488200 הכותבת היתה אורחת המסעדה #ביקורתמסעדות #פסטה

עם כל האמפטיה והסימפטיה שאני רוחשת לצמחונים, לטבעונים ולשאר שוחרי הבריאות אי אפשר שלא לתת את הכבוד הראוי גם לקרניבורים ולפליאוליטים. וכל כך למה? כי במובן מסויים יש דימיון לא מבוטל בין שני קצות הקשת הקולינרית הזו. למה אני מתכוונת? אלה ואלה מקדישים מחשבה לאוכל, שוקלים בקפידה מה נכנס או לא נכנס לגופם, ולמעשה מבססים את התזונה שלהם (ולעיתים קרובות את אורח החיים שלהם בכלל) על עקרונות ברורים ומוסדרים בהם הם מאמינים. הגוף הוא לא פח זבל ולא ברירת מחדל. ואת זה אני בהחלט מעריכה. אז הפעם, פוסט מיוחד לקרניבורים ופליאוליטים, ואם כבר בשר - אז למה לא אנגוס? ממש מאחורי המשרד שבו התחלתי לעבוד לאחרונה, במתחם המתחדש והמקסים של רחוב הארבעה, נפתח סניף של רשת הבשרים הצפונית המשובחת - אנגוס. סיפורה של אנגוס מתחיל לפני למעלה מששים שנה. רועה צאן בשם סאלח דבאח, אשר נהג לרעות את עדר הצאן הקטן שלו בין גבעות הגליל, פתח אטליז ומכולת קטנה, בסמטה צרה, בכפר דיר אל אסד. איכות הבשר הטרי, החלה למשוך קונים מכל האזור, ולאט לאט העסק התרחב. בני המשפחה רכשו במשך השנים ידע ומקצועיות בתחום הבשר בכל רחבי העולם והעדר הפרטי התרחב והשתבח (הבקר רובו ככולו מזן האנגוס - בקר סקוטי הידוע בעולם כולו באיכותו הגבוהה). יחד עם זאת המשיכה המשפחה להקפיד על תנאי מרעה טבעי בהרי הגליל, תזונה וסביבת גידול מהמשובחים ביותר. התוצאות לא אחרו להגיע: ”דבאח” הפך שם נרדף לבשר טרי ומשובח במיוחד. אנגוס היא מסעדת הבית של משפחת דבאח, ובזה גדולתה. העובדה שבעלי המסעדה הם גם בעלי הבקר והבעלים של בית המטבחיים, ושולטים למעשה בכל שרשרת ייצור הבשר היא שמבטיחה את האיכות הגבוהה של העסק כולו, כי באנגוס - נותנים לבשר לדבר. כל הבשרים המוגשים במסעדה מגיעים אליה בנתחים שלמים, לאחר שיושנו בתנאים אופטימליים על ידי הקצב הראשי של הרשת, וברגע שאמרתם את זה - אמרתם איכות. אז מה אוכלים כאן? כל המנות המוגשות כאן (ראשונות, ביניים ועיקריות) הן על טהרת הבשרים (בעיקר אנגוס או טלה ומעט מנות מהלול) ולצידן - מבחר מצומצם של מנות צמחוניות. אבל בינינו, אם כבר הגעתם לאנגוס - לא תפנקו את עצמכם במנה בשרית משובחת? הנה כמה רעיונות: אנגוסינים (מנות ראשונות) נתחי אסאדו פריכים על קוביות תפוחי אדמה ברוטב איולי. הכי אהבתי מאנגוסינים. ברזואלה עם פלפלים קלויים אנגוסלט שקשוקה - עשבי תיבול ופיצוחי בקר ברוטב כורכום אנגוס קל (מנות ביניים) קבבונים, פילה וסינטה. הסינטה היתה המוצלחת ביותר לטעמי. ומה דעתכם על התוספת ההורסת הזו בעיטור של גרמולטה משובחת במיוחד? עיקריות (על העצם או בלעדיה) אסאדו על העצם וסטייק משובח - מוגשים עם מלח גס, פלפל שחוק גרוס ופתיתי צ'ילי. ואם לא די בכל אלה, הרי שברחבה החיצונית למסעדה מתרחשת חגיגה נפרדת לחלוטין - האנגוסרי, גרסת ה-Street food של המסעדה. מה נאכל הערב? על גריל גחלים גדול, ממש לנגד עיני קהל הסועדים ניצלים באיטיות נתחי בשר משובחים במיוחד, מהם מכינים מבחר כריכוני בשר - המבורגר, קבבונים, נקניקיות אגנוס או צ'וריסוס עגל הם רק חלק קטן מהמבחר. האנגוסרי - Street food לאנינים בין לבין לגמנו בהנאה ממותג היין הפרטי של המסעדה, וגם מהקינוחים לא התאכזבנו. אנגוס, אנגוסרי וקצביה | רח’ הארבעה 20 תל אביב 03-7715733 הכותבת היתה אורחת המסעדה #בשר #ביקורתמסעדות

פרמיג'אנה די מלנזנה היא אחת המנות האהובות מהטבח האיטלקי. מקורה של המנה בדרום איטליה, והיא מורכבת מחצילים ("מלנזנה" באיטלקית), רוטב עגבניות ופרמזן. אני לקחתי את כל המרכיבים הנהדרים האלה, והפכתי אותם ללזניה משובחת במיוחד. לזניה כזו היא לא מנה שמכינים ברגע. דרושה קצת השקעה והיערכות מראש, אבל התוצאה בהחלט מצדיקה את המאמץ. מה גם שאפשר להכין הכל מראש, ורק את האפיה להשאיר לזמן סמוך לפני ההגשה. אז מה נצטרך (לתבנית בגודל 20*30 ס"מ) 2 חצילים יפים, טריים ומבריקים. שמן זית לטיגון ולהברשה (או תרסיס שמן) 2 חופנים נדיבים (כ-150-200 גר') גבינת מוצרלה מגוררת או גבינה מגוררת לפיצה (אם אתם משתדלים לחסוך בקלוריות - אפשר להפחית בכמות הגבינה או להחליף עד חצי מהכמות בגבינה צפתית 5% שנמסה מצויין. ותודה לליאורה חוברה על הטיפ הזה). 1 חופן נדיב (כ-100 גר') פרמזן מגורר 2-3 עגבניות בשלות ויפות 15 עלי לזניה לרוטב עגבניות 1 כפית גדושה שום כתוש (5-6 שיניים) 1/2 קופסת שימורים גדולה של עגבניות מרוסקות 1 רסק עגבניות קטן 1 כוס מים 1 כף אריסה (לא חובה) 1 כף ממרח עגבניות מיובשות (לא חובה) מלח, פלפל שחור גרוס טרי, 1-2 ענפי טימין טרי והמרכיב הסודי: 2 שקיות של תערובת תבלינים לפיצה (מה שמגיע תמיד עם הפיצה ונזרק? אז לא לזרוק. לשמור. התצערובת הזו משדרגת פלאים כל רוטב עגבניות). ומה עושים? 1. מחממים תנור לחום גבוה (200 מעלות). 2. שוטפים את החצילים ופורסים לעיגולים בעובי 1-2 ס"מ. מסדרים את פרוסות החצילים בתבנית מרופדת בנייר אפיה, מברישים במעט שמן זית (או מתיזים תרסיס שמן). 3. מכניסים לתנור ל - 15-20 דקות, עד שהחצילים מזהיבים. מוציאים מהתנור, הופכים, משמנים מהצד השני ומחזירים לתנור ל-10 דקות נוספות עד להזהבה. מוציאים מהתנור ומצננים מעט. אם אופים את הלזניה מיד בסיום ההכנה - לא מכבים את התנור, אלא מנמיכים לחום בינוני (175-180 מעלות). 4. בזמן שהחצילים בתנור - מכינים את רוטב העגבניות. מחממים בסיר 2-3 כפות שמן זית, מוסיפים את השום ומטגנים דקה או שתיים, לא יותר. מוסיפים את העגבניות המרוסקות, רסק העגבניות, המים, ממרח העגבניות המיובשות והאריסה. מערבבים היטב. מוסיפים את הטימין והתבלינים, ומערבבים קלות. מכסים את הסיר ומבשלים 15-20 דקות. ***הרוטב הזה הוא רוטב העגבניות הקבוע שלי - לפסטה, לפיצה (משתמשת בפחות מים או מצמצמת יותר) לקציצות, לבולונז (ואז אני מוסיפה גם יין אדום), לממולאים, לשעועית צהובה או במיה, ואפילו לדגים (ואז אני מוסיפה צ'ילי). בקיצור - כל מתכון שיש בו רוטב עגבניות. 5. מערבבים בקערה קטנה את 2 סוגי הגבינות. 6. שוטפים את העגבניות ופורסים לפרוסות בעובי 1-2 ס"מ. 7. כשהחצילים והרוטב מוכנים - מרככים את עלי הלזניה. מרתיחים מים בקומקום, מעבירים לקופסה מלבנית נמוכה וטובלים את עלי הלזניה למשך דקה או שתיים, כדי שיתרככו מעט. מי שעובד עם עלי לזניה טריים - פטור מהשלב הזה. 8. מרכיבים את הלזניה: משמנים קלות (הכי טוב בתרסיס) תבנית בגודל 20*30 ס"מ. יוצקים לתבנית מצקת אחת של רוטב עגבניות ומפזרים באופן אחיד על תחתית התבנית. מסדרים מעל הרוטב שכבה של עלי לזניה עם חפיפה קלה ביניהם. על עלי הלזניה מסדרים שכבה של חצילים. על החצילים מפזרים 1/3 מכמות הגבינה. על הגבינה יוצקים 2 מצקות מלאות של רוטב עגבניות. מעל רוטב העגבניות מסדרים שוב שכבות של עלי לזניה, חצילים, גבינה, רוטב עגבניות. ושכבת נוספת של עלי לזניה, חצילים (אם נשארו, אם לא אפשר לוותר), פרוסות עגבניה ומעל הכל - כל הגבינה שנשארה. עד כאן אפשר להכין מראש, לכסות ברדיד אלומיניום ולהכניס למקרר. אני ממליצה לאפות ממש לפני ההגשה. 9. אפיה: מכניסים את הלזניה לתנור חם (175-180 מעלות) כשהיא מכוסה ברדיד אלומיניום. אופים במשך 30 דקות, ואז מסירים את האלומיניום ואופים 10 דקות נוספות, עד להזהבה. 10. נותנים ללזניה לנוח 10-15 דקות ואז פורסים למנות, מגישים וקוצרים תשואות. אוהבים את המטבח האיטלקי? קבלו מתכונים, רעיונות וטיפים למזנון אנטיפסטי מהמם עם מבחר מנות מהממות מהמטבח האיטלקי. #אנטיפסטי #חצילים #עגבניות #לזניה #מטבח_איטלקי

מזנון אנטיפסטי איטלקי אמיתי הוא חוויה קולינרית עשירה ומקסימה. מגוון של טעמים, ריחות, מרקמים... פשוט תענוג צרוף (כמעט כמו ארוחת בוקר ישראלית, אבל הרבה יותר...). מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות - אולי כי בעבר לא היו לנו כאן, בארץ ישראל הישנה והטובה, לחמים, גבינות ונקניקים טובים דיים למזנון אנטיפסטי כהלכתו - בארץ קיבל המושג אנטיפסטי אופי קצת שונה - ובדרך כלל הכוונה למבחר ירקות קלויים בגריל, מגש ססגוני ומרענן עם מעט שמן זית , מלח ופלפל שחור גרוס טרי... כן, יש להם את זה, לאיטלקים. אבל כמו שאמרנו, אנטיפסטי איטלקי אמיתי הוא לא רק ירקות, תמצאו בה גם מבחר סוגי לחמים, גבינות, נקניקים, וכל מיני שילובים מעניינים. בקטגוריית הלחמים יימצא מקום נכבד לפוקצ'ות טריות, ברוסקטות וקרוסטיני. הפוקצ'ה חייבת להיות טריה. נקודה. מה שנשאר משמש למחרת היום להכנת הברוסקטות והקרוסטיני. הברוסקטה היא פרוסת לחם קלויה (בתנור או על גחלים), עם שמן זית ושום כתוש. הקרוסטיני הוא אותו לחם קלוי שעליו מבחר מטעמי ירקות, ממרחים, גבינות, נקניקים, דגים, פירות ים או בשרים. כיד הדמיון הטובה עליכם. והנה עוד כמה רעיונות ומתכונים קלאסיים למזנון אנטיפסטי: סלט קפרזה - עגבניות, מוצרלה ובזיליקום. בתמונה כאן - הגרסה הקלאסית - פרוסות של עגבניה ומוצרלה טריה עם עלי בזיליקום שלמים. אפשר להחליף בעגבניות שרי, בייבי מוצרלה ועלי בזיליקום קצוצים גס. בכל מקרה, ממש לפני ההגשה ממליחים מעט ומזלפים שמן זית איכותי וחומץ בלסמי משובח. סלט ארטישוק כבוש ותפוחי אדמה - המתכון המלא כאן פטריות ממולאות - המתכון המלא כאן שיפודי פרושוטו ומלון קרפצ'יו פלטת נקניקים פלטת גבינות - המתכון המלא כאן פרחי קישואים ממולאים - המתכון המלא כאן באיטליה, כמו באיטליה - כל זה רק הפתיח לארוחה. אבל בעיני ועבורי מזנון שכזה הוא ארוחה חגיגית שלמה ומוצלחת במיוחד. ומה אתם חושבים? #אנטיפסטי #בטטה #טבעוני #כרובית #פלפלים #חצילים #מטבח_איטלקי

לכל אחת יש את עוגת השוקולד שלה. זו שתמיד יוצאת מוצלחת ומרשימה, עסיסית ונימוחה, שוקולדית ועשירה. וזו העוגה שלי - עוגת שוקולד ודובדבנים. לא תמיד היא היתה עוגת השוקולד שלי. למעשה היא די חדשה אצלנו. אבל מהיום הראשון היא כבשה את מקומה כעוגת הדגל השוקולדית והחגיגית ביותר. אתמול הכנתי אותה לכבוד יום ההולדת של אמא (האמת היא שהכנתי אותה כבר כמה פעמים, אבל אף פעם לא הספקתי לצלם, עד כדי כך היא מפתה...) וכרגיל היא היתה מסמר המסיבה. אז מה הסוד של העוגה? הרי לא מדובר בעוגת מוס מסובכת או עוגת שכבות מורכבת. בסה"כ עוגה בחושה... אז קודם כל - חומרי גלם. קמח, סוכר, ביצים ושמן זה בסדר, אבל אם אתם רוצים עוגה משובחת - אי אפשר להסתפק בזה. חמאה, שמנת ושוקולד איכותי (לצד כמה הפתעות נוספות) הם אלה שיעשו את העבודה וישדרגו כל עוגה. ודבר שני - שיטת ההכנה. אפשר כמובן לבחוש את כל המרכיבים עם כף עץ בקערה אחת ואפשר לפתוח מיקסר, להקציף, לנפות יבשים ובאופן כללי להשקיע קצת יותר. בהמשך אני מפרטת את אופן ההכנה שלב אחרי שלב, עם הסברים ותמונות ברורות. בדרך הזו אני מכינה כל עוגה בחושה, וזו ההמלצה שלי לכל אופה. אז מה נצטרך? 100 גר' שוקולד מריר (55% לפחות) 50 גר' חמאה 3 ביצים L 150 גר' (3/4 כוס) סוכר 200 מ"ל שמנת חמוצה 250 מ"ל (1 כוס) חלב 160 מ"ל (2/3 כוס) שמן צמחי 1 כף ליקר שרי 210 גר' (1.5 כוסות) קמח (אפשר גם קמח כוסמין) 1/4 כוס קקאו (לא שוקולית) 1 שקית אבקת אפיה קורט מלח (קורט זו בדיוק הכמות שנתפסת בין האצבע לאגודל. לא יותר) 1 כוס דובדבנים שלמים (אפשר טריים ומגולענים, אפשר מצנצנת מסוננים ואפשר מסוכרים) אופציה: במקום כוס דובדבנים - 3/4 כוס דובדבנים + 1/2 כוס שוקולדצ'יפס לציפוי 3 כפות ריבת דובדבנים טובה (לא חובה) 100 גר' שוקולד מריר או חלב 100 גר' שמנת מתוקה ומה עושים? 1. מחממים תנור לחום בינוני (175-180 מעלות). משמנים ומקמחים קלות תבנית אפיה. הכמות תססיק לעוגה אחת בתבנית עם חור או 2 עוגות בתבנית אינגליש-קייק. 2. במיקרוגל ממיסים את השוקולד עם החמאה. ההמסה היא בפולסים של 30 שניות, ובין לבין מערבבים קצת. זה יקח דקה וחצי עד שתיים. לא להתפתות לכוון את כל הזמן מראש כי השוקולד עלול להשרף. מערבבים היטב (רצוי במטרפה קטנה) עד שהתערובת אחידה ומבריקה. 3. בינתיים שמים בקערת מיקסר את הסוכר והביצים (בשלמותן, אין צורך להפריד חלבון וחלמון) ומתחילים להקציף. האביזר הנכון לעבודה הוא אביזר ההקצפה - השמאלי בתמונה. האביזר הזה נועד להכניס אוויר לתערובת ומבטיח לנו עוגה אוורירית ולא דחוסה. מקציפים עד שהתערובת אוורירית מאוד, בהירה וסמיכה. כשמרימים את המקציף התערובת לא נוזלת במהירות לתוך המיקסר אלא מטפטפת לאט לאט... 4. מוסיפים לתערובת את השוקולד המומס ומערבבים היטב. 5. מכינים בצד את כל החומרים הרטובים - שמן, חלב, ליקר ושמנת חמוצה. 6. את כל החומרים היבשים מעבירים יחד דרך מסננת. הניפוי/סינון הזה חשוב מאוד (ולא רק מטעמי כשרות). זה מה שיבטיח לנו ערבוב אחיד של כל החומרים היבשים וגם ימנע גושים בתערובת. 7. מוסיפים לקערת המיקסר את השמנת החמוצה ומערבבים היטב. מוסיפים את שאר הרטובים לסירוגין עם היבשים. 1/3 רטובים, 1/3 יבשים וחוזר חלילה. מערבבים רק עד שהתערובת אחידה ולא יותר. 8. מוסיפים את הדובדבנים ומערבבים קלות בעזרת מרית עד לפיזור אחיד. 9. מעבירים את כל התערובת לתבנית (המשומנת) ומכניסים לתנור חם בתכנית אפיה רגילה (לא טורבו). ועוד משהו - חשוב למקם את העוגה ממש במרכז התנור. 10. משך האפיה לתבנית העגולה 40-45 דקות, לתבניות אינגליש 30-35 דקות. בכל מקרה אני ממליצה לבדוק לפני שמוציאים את העוגה. איך בודקים? בנגיעת אצבע (העוגה צריכה להיות קפיצית למגע) או בעזרת קיסם (מכניסים למרכז העוגה ומוציאים, הוא צריך לצאת עם פירורים לחים). 11. כשהעוגה מוכנה - מוציאים מהתנור ונותנים לה להצטנן בנחת (לפחות שעתיים ואפילו לילה, אבל אז כדאי לכסות אותה בניילון נצמד). 12. בינתיים מכינים את הציפוי - מכניסים את השוקולד והשמנת לקערה קטנה ומחממים במיקרוגל. מערבבים היטב בעזרת מטרפה קטנה עד שהציפוי אחיד ומבריק. נותנים לו לעמוד ולהתייצב קצת בטמפרטורת החדר. המטרה היא שהציפוי יסמיך ולא יתייצב לגמרי, לכן לא מכניסים למקרר בשלב הזה. 13. כשהעוגה קרה - משחררים אותה בזהירות מהתבנית והופכים על צלחת (עדיין לא צלחת ההגשה הסופית). אם רוצים מצפים בריבת דובדבנים (מומלץ!) יוצקים את הציפוי על הריבה ונותנים לו לנזול באופן חופשי (לא לשכוח לצפות גם את החלק הפנימי של העוגה). לא להיבהל מכך שחלק מהציפוי נשפך על הצלחת, נטפל בזה בהמשך. 14. מקשטים את העוגה בדובדבנים טריים, פרחים של בצק סוכר או כל קישוט אחר שמדבר אליכם, ומעבירים למקרר להתייצבות. 15. רק אחרי שהציפוי יציב - מעבירים את העוגה לצלחת הגשה. את שאריות הציפוי אפשר לשמור במקפיא לשימוש בהזדמנות אחרת. וזו התוצאה הסופית: 16. מגישים, טועמים ומתעלפים.... וכל מילה נוספת מיותרת... http://bit.ly/2L9XJ3S

אחת המנות האהובות אלי לארוחת ערב היא פריטטה. הפריטטה (באיטלקית ובספרדית: Frittata) היא ספק חביתה מועשרת ספק פשטידה במחבת, ומה שבטוח - היא פתרון מצויין לארוחת ערב או צהריים קלה. פריטטה מכילה ביצים עם ירקות, גבינות ו/או נקניקים, וגדולתה בכך שהיא מציעה אינספור אפשרויות. כמספר הבשלנים - כך מספר הגרסאות, וכולן פשוטות כל כך להכנה. והכי חשוב - תמיד אפשר לאלתר ממה שיש בבית... ומה אנחנו צריכים יותר מזה? אז היום אני רוצה להציע פריטטה של צ'וריסוס ותפוחי אדמה, ובסוף המתכון עוד כמה רעיונות לפריטטות שאני אוהבת במיוחד. אז מה נצטרך (4-6 סועדים)? 1-2 כפות שמן לטיגון 3-4 נקניקיות צ'וריסוס איכותיות 2-3 תפוחי אדמה 1-2 פלפל אדום 8 ביצים פטרוזיליה כוסברה מלח, פלפל ומה עושים? 1. מעמידים על האש מחבת רחבה ועמוקה עם ידיות חסינות חום (או מתפרקות). יוצקים לתוכה את השמן ומתחילים לחמם על אש נמוכה. 2. חותכים את הצ'וריסוס לטבעות. נפטרים מהקליפה. מעבירים למחבת וממשיכים לטגן. 3. קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות קטנות. מוסיפים למחבת עם הצ'וריסוס וממשיכים בטיגון. 4. חותכים את הפלפל האדום לקוביות קטנות ומוסיפים למחבת. ממשיכים לטגן על אש נמוכה יחסית עד שכל הרכיבים מבושלים דיים (חשוב במיוחד לבדוק שתפוחי האדמה כבר רכים). 5. בקערה נפרדת טורפים היטב את הביצים, מוסיפים את הירק קצוץ דק, ממליחים (1/2 כפית בערך) ומפלפלים (1/4 כפית). בשלב זה כדאי כבר להדליק את התנור לחום בינוני (180 מעלות). 6. כאשר כל הרכיבים שבמחבת מוכנים יוצקים עליהם את הביצים ומגבירים מעט את הלהבה. 7. מטגנים עד שהתחתית מזהיבה יפה, ואז מעבירים לתנור (חום 180 מעלות). 8. אופים בתנור עד להשלמת הבישול של החלק העליון. מדובר על 10-15 דקות, פשוט לבדוק ולראות שהפריטטה הזהיבה יפה-יפה, והיא קורצת לנו שנבוא כבר לאכול... 9. מחלקים למנות ומגישים עם סלט טרי, לחם טוב, ו... יותר מזה אנחנו לא צריכים. תוספות, שדרוגים וגיוונים 1. את הצ'וריסוס אפשר להחליף בנקניקיות מרגז או כל נקניק איכותי אחר, כשהוא חתוך לטבעות או קוביות. 2. את תפוחי האדמה אפשר לגרר (במקום לחתוך לקוביות) ואז להוסיף למחבת יחד עם הביצים הטרופות. 3. במקום הנקניקים - אפשר ללכת על אופציה של גבינות טובות - קוביות של פטה או בולגרית, קשקבל או צ'דר מגוררים. את הגינות מוסיפים יחד עם הביצים הטרופות. 4. ירקות - בצל מטוגן בתחילת התהליך הוא אחת התוספות הפופולריות ביותר בפריטטה (לטעמי - בעיקר לסוטגים הבשריים). אני אוהבת להוסיף גם תרד (ואפשר גם מנגודל או קייל) - מאדה אותו בזמן הטיגון ויוצקת מעל את הביצים. זה יתאים בעיקר לפריטטה של גבינות. ומה דעתכם על קישואים? פרוסות דקות או קוביות? וכמובן שאפשר לגוון גם בירק - טימין, בצל ירוק, שמיר, כל מה שאתם אוהבים או שיש לכם במקרר... אם אתם אוהבים צ'וריסוס - יש לי עוד הצעות נחמדות לארוחת ערב זריזה: משה בתיבה - גרסת משודרגת למבוגרים בלבד או תבשיל של צ'וריסוס וירקות - פרוסת חלה לטבול ברוטב, ואתם מסודרים. #ביצים #צוריסוס #מטבח_איטלקי

רעיון פשוט ומהיר הכנה לארוחת ערב משודרגת שבמרכזה נקניקיות צ'וריסוס. זה לא הפוסט הראשון שאני מעולה כאן עם נקניקיות צ'וריסוס, ואם אתם עוקבים אחרי הבלוג אתם בוודאי זוכרים את המתכון של צ'וריסוס בתבשיל ירקות. אז מה הקטע שלי עם צ'וריסוס? האמת היא שאני עצמי משתדלת לאכול בריא, וזה אומר מבחינתי פחות מוצרים מן החי - גם חלב ומוצריו וגם בשר על כל נגזרותיו. ובטח לא הנקניקיות הפשוטות מהסופר. אלה כבר שנים לא נכנסות אלי הביתה. אבל בכל זאת, אני לא לבד בעולם הזה, ומבשלת עבור 6 נפשות שרובן צורכות ואוהבות בשר... וכך אני מגיעה לצ'וריסוס. צ'וריסוס אמיתיות וטובות (וזה מה שאני קונה) עשויות מ-100% בשר טרי (שמכיל שומן בכמות מספקת), בדרך כלל קצוץ גס, לא ממש טחון, עם תבלינים (הרבה פפריקה שנותנת את הצבע האופייני, אבל לא רק) ועשבי תיבול טריים. בלי שאריות למיניהן (עור, עצמות ושאר מרעין בישין) ובעיקר בלי כל מיני משמרים ומייצבים שמקומם במעבדה לכימיה ולא על שולחן האוכל שלנו... בקיצור, נקניקיות שקונים אצל קצב טוב. וכשיש לי צ'וריסוס טובות, גם אני חוגגת. אז אופציה אחת לארוחת ערב מהירה עם צ'וריסוס היא גרסה משודרגת, למבוגרים בלבד, של מוצר הילדות האהוב "משה בתיבה". אני הכנתי עם בצק מלוואח, אבל גם בצק עלים יעבוד כאן מצויין. מה נצטרך? (עבור 4-6 סועדים) 6 נקניקיות צ'וריסוס מאיכות מעולה, מופשרות 6 עלים של בצק מלוואח, מופשרים (או בצק עלים) חרדל, מיונז או קטשופ - לפי טעמכם האישי ביצה אחת קטנה טרופה שומשום לעיטור ומה עושים? 1. מחממים תנור לחום גבוה (200 מעלות). מרפדים תבנית בנייר אפיה. 2. פורשים את עלי המלוואח על משטח העבודה (אני השארתי עם הניילון המפריד ביניהם וכך חסכתי את הצורך בקימוח והרבה בלאגן מיותר... אם עובדים עם בצק עלים - חותכים לריבועים או מלבנים. 3. מורחים במרכז כל עיגול בצק רצועה של מיונז, חרדל, קטשופ או כל שילוב ביניהם - כאן הכל ענין של טעם אישי. 4. מניחים על כל עיגול בצק נקניקיה אחת ומגלגלים. 5. מסדרים את הרולים על תבנית האפיה. 6. מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשום לקישוט. 7. אופים בחום גבוה (200 מעלות) 30-40 דקות, עד שהמאפים זהובים ומפתים. סלט קטן בצד. ואתם מסודרים. אף אחד לא יתלונן על ארוחת ערב מדליקה שכזו. אוהבים צ'וריסוס? נסו גם את המתכון של צ'וריסוס בתבשיל ירקות. מתכון נפלא לארוחת צהרים או ערב בשרית. #בלוגאוכל #צוריסוס #בצקעלים

הצער הוא אחד הרגשות העוצמתיים ביותר שאנחנו חווים בחיינו. ואני לא מתכוונת לצער על חלב שנשפך... אלא לאובדן גדול ומשמעותי שצורב בתוככי נפשנו, פוצע את הנשמה, מותיר אותנו מדממים, חנוקים עד כאב מהגוש השחור והקודר הזה שהתיישב לו שם במעמקי הלב וממאן להיעלם. לזה אני קוראת צער. הצער המשמעותי הראשון שזכור לי מילדותי הוא צערה של מוכרת הגפרורים הקטנה. כמה אהבתי את הסיפור הזה. כמה עצב וכאב חוויתי כל פעם מחדש, כמה צער על מוכרת הגפרורים האומללה. מאז ידעתי כמובן צער נוסף, משמעותי ואמיתי יותר, ולא פעם אחת. לא ידעתי מה לעשות עם הצער הזה. אז כבשתי אותו בליבי והמשכתי להצטער. ממש לאחרונה חוויתי צער גדול במיוחד. צער מורכב וקשה, כואב וצורב עד אימה. ואף שעברו כבר כמה שבועות הרי שנפשי עדיין פצועה ומדממת. פעם אחר פעם אני אוספת אותה ברכות, עוטפת ותומכת מכל עבר, ועדיין – כל נגיעה מפרקת הכל מחדש. בספרות הפסיכולוגית מתוארים העצב והצער כמצבים בהם האדם נעשה שקט. המוטיבציה לפעילות ועשייה יורדת, האנרגיה פוחתת. האדם מתכנס בעצמו, החשק לפעול ולצאת החוצה פוחת, כמו גם הרצון לקיים קשר עם הזולת. את כל אלה הכרתי לאחרונה מקרוב, קרוב מאוד. ואחרי יום-יומיים, שבוע-שבועיים ואף חודש- חודשיים, אני שואלת את עצמי - אז מה עושים עם כל הצער הזה? איך מתמודדים עם כל הכאב? לאן מפנים את העצב הנורא? איך אוספים את הכוחות וממשיכים הלאה? יש שמדחיקים את הצער ומחביאים אותו בפינה אפלה. יש שמדלגים מעליו וממשיכים הלאה, כאילו לא היה. יש שמגרשים אותו, מטאטאים החוצה. יש שנלחמים בו, הודפים אותו, מכסים אותו או מנסים לשלוף אותו מתוכם. יש שמשקרים (לעצמם או לאחרים) יש שנמנעים, יש שממשיכים להצטער... כמספר האנשים, מספר השיטות. ואני? אני מצאתי את עצמי מחבקת את הצער. ודווקא שם, במקום הזה, צמחו להן הירפאות והבראה. המקום הזה ש"מחבק את הצער", הוא המקום שנתן ונותן לי את העוצמות הכי גדולות להמשיך הלאה. אז מה זאת אומרת לחבק את הצער? קודם כל - לא להתנגד לצער. לקבל אותו, להכיר בקיומו של העצב. לתת לגיטימיות לכאב. אפשר גם להתפרק קצת. ואם בתקופה הזו, שבה אני עסוקה בלחבק את הצער, אני לא מצליחה לעשות שום דבר אחר - גם זה מותר. כשאני מחבקת את הצער אני פחות חושבת על "מה יהיה" אלא יותר על "מה עכשיו". אני נותנת לצער את המקום שלו במחשבה, בנפש, בגוף. מכבדת את הצער ובעיקר - לא נבהלת ממנו. לא שואלת "מתי זה כבר ייגמר" לא מנסה לזרז את התהליך ולא מתעמתת איתו, עם הצער שלי. אני מנהלת איתו דיאלוג ומתמסרת לו. כך אני מחבקת את הצער. ולמה זה כל כך חשוב? זה חשוב כי התרופה היחידה לצער היא לחבק את הצער, כשם ש"התרופה היחידה לאבל היא להתאבל" (ארל גרולמן). זה חשוב כי כשאני מחבקת את הצער אני מחבקת גם את עצמי, חומלת, סולחת על החלטות שגויות, על טעויות שאולי עשיתי בדרך. זה חשוב כי הצער מלמד אותי המון על עצמי. אני לומדת מה טוב לי ומה רע לי, מי אני ומי אני לא, איך להיות ואיך לחדול. אני מכירה בחוזק שלי ובגבולות היכולת שלי, בכך שלא תמיד אני יכולה ובוודאי לא חייבת לשלוט בכל. אני לומדת שאפשר ומותר, ולפעמים אפילו כדאי ורצוי להשלים ולקבל בהשלמה. זה חשוב כי הצער מוביל אותי למקום של ענווה, הוא מהווה "מעבר של אדם משלמות גדולה יותר לשלמות קטנה יותר" (שפינוזה). זה חשוב כי בסופו של התהליך אני לומדת לקבל את עצמי באהבה בלתי מסוייגת, מוצאת נחמה וצומחת מחדש. לא רבים הם האנשים שיודעים לחבק את הצער, לא כולם מסוגלים. מעטים עוד יותר יודעים להפיק ממנו תועלת. כיצד להפיק תועלת מהצער? מותר ורצוי לחבק את הצער. אבל זהירות, זה עלול להיות ממכר. התקופה הזו בה אנחנו מחבקים את הצער, היא סוג של השעיה מהחיים. כדי להפיק מכך תועלת יש להתמקד במה שאבד, להרהר במשמעות האובדן, להשלים את התהליך. לעבד את הצער כדי לאבד אותו. במידה מסויימת ובמובן מסויים הצער שלי יישאר איתי תמיד. כמו שיש בי שמחה ותשוקה, כך יש בי גם כאב וצער. לפעמים אני שמחה וצוחקת. לפעמים אני עצובה ובוכיה. לצער יש, ותמיד יהיה, מקום משלו בליבי, הוא לעולם יהיה חלק בלתי נפרד ממני. אבל אחרי שחיבקתי אותו - הוא מצא את מקומו. הוא לא מנהל אותי, אלא מלמד אותי, מחזק ומעצים. ואני מניחה לו. ורק לפעמים, ברגע שכזה, אני שבה ומחבקת אותו. ואותי. *** בסיום דברי אני רוצה להודות לתמר ליבס ולכל חברות הקבוצה עיניים מעצבות השראה Tamari and me, שנתנו לי במה והשראה לכתיבת הפוסט הזה. מחבקת את כולכן. #צער

שווקים היו ויהיו תמיד מקור ההשראה הגדול ביותר עבורי לבישול. הטריות והשפע, הססגוניות והאווירה, הריחות והניחוחות, הדוכנים עמוסי הסחורה, שלא לדבר על כל הטיפים שאני אוספת מבעלי הדוכנים תוך כדי תנועה... כל אלה עושים לבישול שלי רק טוב. וכך, כשהוזמנתי להצטרף לסיור טעימות בשוק מחנה יהודה לא היה בליבי רגע של היסוס, כי אם יש שוק אחד שהוא עבורי ה-שוק של המדינה, זהו שוק מחנה יהודה. מדובר בסיור של חברת "יאללה באסטה", שהוקמה ב-2011 על-ידי יזמי התיירות הירושלמים מיכאל וייס וראובן פילו, ומתמחה בסיורי שווקים. הסיור של שוק מחנה יהודה עובר ברחובות השוק הצבעוניים, משלב טעמים וריחות ומספר את סיפורי השוק המרתקים - בניית השוק והתפתחותו, דמויות השוק המעניינות, החנויות המפורסמות והשינויים העוברים עליו. הטעימות, ללא ספק נבחרו בקפידה וכללו את המיטב הקולינארי שיש לשוק להציע. בראש וראשונה - החצ'אפוריה. מסעדונת של מאפים גרוזיניים משגעים. הבעלים היה בעבר מהנדס, אבל כשעלה ארצה החליט על תפנית - וזו התוצאה (המבורכת). מאפי החצ'אפורי מוגשים ללקוחות ישירות מהטאבון והם טעימים להפליא. קחו בחשבון המתנה של 20 דקות מרגע ההזמנה עד שהמאפה יוצא מהתנור. לא מכינים שום דבר מראש. עד כדי כך טרי כאן... חוצים את הכביש ואנחנו אצל רחמו - מסעדה ירושלמית אותנטית עם חומוס אמיתי שמכינים במקום וכל תבשילי הפתיליה האהובים. גם רחמו לא התחיל את חייו כמסעדן, וכשהחליט לפתוח מסעדה - בשיא תקופת הצנע - מכר בה בהתחלה בעיקר חומוס ושאר תבשילי עניים - אורז, קטניות, ועוד. עם השנים הצטרפה לעסק אשתו, שהיתה בשלנית נפלאה, לתפריט נוספו עוף ובשר, והשאר... הסטוריה. מוסד נוסף בתחום תבשילי הפתיליה הוא מסעדת עזורה, עליה נכתב שירו המוכר של יוסי בנאי. המשך הסיור עובר בשוק העירקי שהוא המקום המומלץ לרכישת פירות וירקות טריים. העושר, השפע והססגוניות ממש משכרים, ואני רק מצטערת שאי אפשר להתעכב ולעשות קצת קניות הביתה... מהשוק העירקי אנחנו יוצאים ישירות ל-Beer Bazar. חנות קטנה ובירות בה הרבה. עשרות טעמים (מהחבית או בבקבוקים). חגיגה אמיתית לחובבי הבירות. ואם כבר בירות - חייבים גם פיצוחים. ומבחר סוגי אגוזים. שלא לדבר על פירות יבשים. וחליטות למיניהן... המגוון כמעט אינסופי, השפע ממש מבלבל. כאן אנחנו טועמים כמעט מכל דבר ואני חוזרת הביתה עם ליצ'י מיובש, תותים מיובשים ו-Jack fruit - פרי אסיאתי שאני זוכה לטעום בפעם הראשונה (בגרסתו המיובשת, כמובן) והוא טעים אש. קניות הביתה אולי לא אצליח לעשות היום, אבל מבחינת קינוחים - אנחנו כבר מסודרים. ושלא תחשבו לרגע שכאן זה נגמר. יש לנו עוד ענייני אתרוגים, ביקור בשכונת נחלאות, גלידה בין שתי עוגיות... והכי הכי יש לנו את אורית המקסימה שהפכה את הסיור כולו לחוויה מרתקת. אני ממליצה. לסיום - טיפ למטייל העצמאי: אם אתם לא בענין של סיור מודרך, הסיפורים פחות מעניינים אתכם ואתם רוצים להתמקד בטעמים עצמם - ניתן לרכוש בחברת יאללה באסטה "כרטיסיית טעימות", מוצר ייחודי המאפשר להסתובב עצמאית בשווקים השונים בישראל, ולדגום את מיטב מאכליהם. ואי אפשר להיפרד בלי מתכון בהשראת השוק - מרק קובה בשתי גרסאות - סלק עם בשר ודלעת צמחוני. אתם מוזמנים לנסות. #שוקמחנהיהודה #שווקים

אם גם אתם מנויים על חובבי החבושים ומחכים להם מסתיו לסתיו... אם גם אתם הכנתם את לפתן החבושים המהמם של אמא (או כל לפתן חבושים אחר)... ואם גם אתם רוצים להעצים את חווית החבושים שלכם ולקחת אותה צעד אחד קדימה - יש לי אחלה רעיון עבורכם. עוגת חבושים. אל תתנו למראה התמים של העוגה הזו להטעות אתכם. טעמי וניחוחות החבוש יפנקו לכם את החך ואת הנשמה בכל ביס וביס... פשוט תענוג צרוף... אז מה נצטרך? 2 כוסות מיץ מסונן של לפתן חבושים *** אם אצלכם בבית הפירות של הלפתן נגמרים בדרך כלל הרבה לפני המיץ - אתם מסודרים, קחו את המיץ שנשאר והשתמשו בו. אם אתם חוששים שלא יישאר מיץ - אל תוותרו, ברגע שהלפתן מוכן שמרו 2 כוסות מהמיץ בקופסה קטנה והחביאו היטב במקרר. המיץ יחזיק מעמד שבוע ואף יותר, כך שאין שום בעיה. 4 ביצים 1/2 כוס סוכר 1 כפית תמצית וניל איכותית 1 כפית גרידת לימון 1.5 כוסות קמח 1 כוס סולת 1 שקית (10 גר') אבקת אפיה 1 כוס שמן צמחי לסירופ ולזיגוג 1 כוס מיץ חבושים 1 כף סוכר 1 כף קורנפלור ומה עושים? 1. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות). משמנים ומקמחים תבנית סבתא (או 2 תבניות אינגליש). 2. במיקסר מקציפים ביצים + סוכר עד לקבלת תערובת תפוחה, בהירה ואוורירית מאוד. 3. בקערה נפרדת מערבבים את כל היבשים - קמח, סולת ואבקת אפיה. 4. בכוס מידה גדולה מערבבים את השמן + כוס אחת בלבד של מיץ החבושים + תמצית וניל וגרידת לימון. 4. מוסיפים לתערובת המוקצפת לסירוגין (תוך כדי הקצפה) את היבשים והרטובים. ממשיכים לערבל רק עד שהתערובת אחידה, ולא יותר. 5. מעבירים את התערובת המוכנה לתבנית המשומנת ומכניסים לתנור. אופים 40 דקות (תבנית אינגליש - לבדוק כבר אחרי 30 דקות). 6. בינתיים מכינים סירופ: בסיר קטן מרתיחים 1 כוס של מיץ חבושים + 1 כוס סוכר, ומבשלים 5-6 דקות. 7. מיד עם הוצאת העוגה מהתנור יוצקים עליה מחצית מכמות הסירופ. עושים את זה לאט לאט בעזרת כף ומקפידים שהסירופ ייספג באופן אחיד בכל חלקי העוגה. מצננים את העוגה ומעבירים לצלחת הגשה. 8. לסירופ שנשאר בסיר מוסיפים כף סוכר + כף קורנפלור ומבשלים עד שהסירופ מסמיך והוא מקבל צבע ענברי יפהפה. 9. יוצקים את הסירופ הסמיך על העוגה לקבלת זיגוג מבריק. 10. טועמים ומתעלפים... תמימה אבל ממזרית העוגה הזו. 11. הולכים מיד לקנות עוד חבושים, לפני שתיגמר העונה. #חבושים #עוגה #עוגהבחושה #סולת