דון קישוט ברח' מיגל בומברדה
- שרון סער - רוקחת החלומות
- 27 ביוני
- זמן קריאה 6 דקות
מבין כל הגלריות ושכיות החמדה של רח' מיגל בומברדה בפורטו, רחוב הגלריות כפי שהוא נקרא בפי רבים, אני רוצה למקד את תשומת הלב הפעם ליצירה אמנותית אחת שמצוייה מחוץ לכל הגלריות, בפינת הרחובות מיגל בומברדה (R. de Miguel Bombarda) ודיוגו ברנדאו (Rua de Diogo Brandão) - בואכה מדרחוב סדופיטה.
מדובר בציור קיר יפהפה של דון קישוט, נושא כליו סנצ'ו פנסה וסוסו רוסינאנטה, גיבורי ספרו המפורסם של הסופר הספרדי הנודע, מיגל דה סרוונטס - דון קישוט דה לה מאנשה.
הספר שנכתב ופורסם בראשית המאה ה-17 (החלק הראשון ב-1604 והשני ב-1615) מספר את סיפורו של אלונסו קישנו (Alonso Quijano), איש בן חמישים ממעמד ההידלגו (האצולה הנמוכה) הגר באזור לה מאנשה במרכז ספרד, דרומית למדריד. הוא מבלה את רוב זמנו בקריאת ספרי אבירות רומנטיים עד שהוא מאבד את שפיותו ומחליט להחיות את תקופת האבירות הנודדת. הוא מכנה את עצמו "דון קישוט דה לה מאנשה", לוקח את הסוס הרזה רוסינאנטה ויוצא למסעות לתקן את העולם ולהגן על החלשים. בהמשך הוא מצרף למסעותיו את נושא הכלים סנצ'ו פנסה.
הספר זכה להצלחה אדירה בזמנו ומאז. היצירה, שמציגה לראשונה גיבור עממי, נחשבת לרומן המודרני הראשון, מצוייה במקום השני בעולם במספר התרגומים (קודם לה רק התנ"ך) ובמקום הרביעי ברשימת רבי המכר הטובים ביותר בכל הזמנים.
מה הקשר לפורטו?
ציור הקיר של דן קישוט הוא ציור הקיר החוקי הראשון בפורטו, שנוצר בשנת 2013 על ידי 3 אמנים מקומיים Mesk, Fedor ו-Mots. מאז 2001 ועד 2013 עמד בראש העיר פורטו רוי ריו שהיה ידוע בגישה של יעילות כלכלית והתעלמות מוחלטת מהאמנויות. בין היתר הקים את "יחידת האנטי-גרפיטי" כדי לנקות את כל קירות העיר. לאחר שיחידה זו כיסתה את אחד מציוריו של הזול (אומן גרפיטי מפורסם) במרכז העיר, הייתה בעיר התעוררות שיצרה מומנטום לשינוי. וכאשר נבחר לראשות העיר, באוקטובר 2013, רוי מוריירה - היה שינוי מדיניות דרמטי גם בנושא אמנות הרחוב, ואז נוצר ציור הקיר היפהפה הזה.
גודלו של הציור כ-130 מ"ר (קיר שלם של בניין) והוא מציג את הדמויות הקלאסיות של סרוונטס בגוני חום עם טוויסט עכשווי - רוסינאנטה, הסוס של דון קישוט, נראה כאילו יצא היישר מסרט מדע בדיוני, באופן היוצר עירוב מעניין בין הקלאסי למודרני.
הבחירה בדמותו של דון קישוט מסמלת את "טחנות הרוח" הרבות שהאמנים המקומיים נאלצו להתגבר עליהן עד לאותו רגע. כשם שדון קישוט נלחם בטחנות רוח, כך נלחמו אמני הרחוב בבירוקרטיה ובמדיניות שהתנגדה להם. ואכן, הציור שנוצר כיוזמה לעידוד התחדשות רחובות דרך אמנות, היה אבן יסוד להמשך הפיתוח של סצנת האמנות העירונית בפורטו וסלל דרך לכל ציורי הקיר שבאו אחריו.
ומה ההקשר היהודי? יש בכלל כזה?
יתכן.
במאה ה-20 התפתחה תיאוריה לפיה מיגל דה סרוונטס, בכיר סופרי ספרד, היה ממוצא יהודי או קונברסו (יהודי מומר), בן לאחת מאותן משפחות ששמרו על יהדותן בסתר במשך דורות רבים, וזאת כאשר חוקרים שונים* החלו לזהות אלמנטים יהודיים ביצירותיו (כמובן שהספרדים לא אוהבים את התאוריה הזו).
אמנם, הספר לא עוסק בגלוי בנושא היהודי אבל יש בו עיסוק רב בנושא של "נוצרי טוב", "טוהר הדם", מוריסקוס (מוסלמים מומרים), וכיו"ב. התופסים מקום חשוב בספר.
קיימים מחקרים גנאלוגיים** מצביעים על אפשרות למוצא יהודי במשפחתו של סרוונטס, לרבות שם המשפחה "סרוונטס" עצמו - בתקופה ההיא היה מקובל בקרב יהודים מומרים לאמץ כשם משפחה חדש את שם המקום שממנו הגיעו. ישנם לפחות שני כפרים בשם סרוונטס בהרי לאון, אזור שמוזכר ב"דון קישוט" ושבו ידועות משפחות ממוצא יהודי. גם שמות המשפחה סאבדרה (השם השני של סרוונטס) וקיחאנה (שם משפחת אמו) נמצאים באותו אזור בקרב משפחות ממוצא יהודי.
שתי עובודת מעניינוחת מהביוגרפיה האישית של סרוונטס:
האחת, ידוע כי החזיק בתעודה מזוייפת של טוהר הדם, מה שמרמז כנראה שלא היה נוצרי "טהור". בהקשר זה מעניין להתייחס גם לבחירה של סרוונטס בשם "לה מאנשה" - La Mancha. לכאורה שם תמים של האזור הרלבנטי בספרד. אך המשמעות המילולית של la mancha כאשר לא משתמשים באותיות גדולות היא פשוט - כתם. האם זה מקרי?
השניה - לאחר 5 שנים של שבי באלג'יר (סרוונטס נלחם באחד הקרבות המפורסמים של התקופה נגד המוסלמים ונפל בשבי) - הוא ביקש לעבור לעולם החדש וסורב. ידוע כי מרבית המסורבים היו נוצרים חדשים מחשש כי בעולם החדש יקל עליהם לחוחר ליהדותם.
רמזים בספר עצמו
כבר בתיאור הראשוני של דון קישוט כותב סרוונטס שהדמות "אוכלת duelos y quebrantos בשבתות". המושג duelos y quebrantos, שפירושו המילולי "יגונים ושברים", תורגם ברוב השפות לביצים ובשר חזיר או ביצים ובייקון. אולם רק מי שאכילת חזיר אסורה עליו (מחמת יהדותו) יתייחס לארוחה זו כאל "יגונים ושברים".
עוד כותב סרוונטס כי מזונו של דון קישוט הוא "סיר שבו רבה הפרה מהכבש" - היכן נעלם החזיר שהוא מרכיב עיקרי במטבח הספרדי? גם זה רמז למזון שאפיין את מטבחם של צאצאי היהודים. יש לציין כי מנהגי אכילה המזכירים את כללי הכשרות, הדמויות "נמנעות מבשר חזיר ומעדיפות דגים וירקות", מופיעים גם ב"La Gitanilla" (הצועניה הקטנה - נובלה אחרת פרי עטו של סרוונטס).
בפרק התשיעי של "דון קישוט", כאשר סרוונטס מתאר את הליכתו ברובע היהודי-ערבי הישן של טולדו, הוא מספר על קניית ניירות ישנים שחשב שהם בערבית, אך המתרגם אמר שהם כתובים ב"שפה טובה וישנה יותר" - רמז ברור לעברית.
דוגמאות נוספות - כאשר סנצ'ו פנסה נופל לבור הוא קורא: "כל מה שאראה כאן יהיה קרפדות ונחשים", שמזכיר את הפסוק בבראשית לז, כד על הבור שבו הושלך יוסף, שעליו פירש רש"י שלא היו בו מים אלא נחשים ועקרבים.
כאשר סנצ'ו פונה לעץ ואומר: "כאן תמות, שמשון, ואלה שאיתך", זוהי וריאציה על דברי שמשון לפני שהפיל את בית הפלשתים על עצמו ועל האויבים.
דון קישוט מזכיר את "הפלשתי הגדול גליית, שגובהו שבעה אמות וחצי".
סנצ'ו אומר: "אם היינו בניהם של אלה שאנו משרתים, לא היה זה מוזר אם היינו סובלים את העונש על מעשיהם עד דור רביעי", אמירה שניתן להקביל לפסוק בספר במדבר יד, יח על "פוקד עוון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים".
כאשר סנצ'ו פנסה פוסק במחלוקת בין שני אנשים על תשלום חוב, העם קורא לו "שלמה חדש", רמז למשפט שלמה.
רמז נוסף מצאו החוקרים בניגודים בין שתי הדמויות המרכזיות, דון קישוט וסנצ'ו פנסה, שמקבלים משמעות מיוחדת במסגרת התיאוריה הזו.
סנצ'ו פנסה מדגיש בכל הזדמנות את היותו "נוצרי ישן" ואת טוהר דמו. הוא אומר במפורש: "אני מזרע ישן של נוצרים ואינני חייב לאיש דבר" - הדגשה ברורה של מעמדו החברתי ונקיותו מכל חשד של מוצא יהודי. לעומתו, דון קישוטה כמעט ולא מתייחס לנושא טוהר הדם, וכאשר הוא כן מתייחס, זה בדרך של ביקורת, הוא אומר, למנשל: "הדם הטוב אינו תלוי במוצא אלא במעשים" - ביקורת ישירה על תפיסת הטוהר הגזעי. דון קישוט (ואף זאת בניגוד לסנצ'ו פנסה) בקושי מתפלל, לא הולך למיסה בכנסיה, לא מזכיר את ישו או את מריה, וכל זאת בתקופה בה הנצרות שלטה בספרד הקתולית, גם זה מעורר תהיות. לפי פרשנות זו, סנצ'ו מייצג את הספרד הנוצרית-הישנה שמחפשת ביטחון בזהות ברורה וטוהר גזעי, בעוד דון קישוט מייצג את הקונברסו שחי בין עולמות - חולם על אידיאלים אך נתפס כמשוגע בחברה שמדירה אותו. דון קישוט הוא "איש הספר" שחי על פי מה שקרא, בדומה לעם הספר (היהודים) שחיים על פי הכתוב.
מוטיבים של זהות כפולה והסתרה ***
הדמות של דון קישוט עצמו - אלונסו קישנו שמחליף זהות ל"דון קישוט דה לה מאנשה" - מייצגת את החיים הכפולים של הקונברסו. המוטיב הזה חוזר גם ביצירות נוספות של סרוונטס, למשל במערכון "El Retablo de las Maravillas" (תיאטרון הבובות הנפלא) הדמויות חוששות להודות שאינן רואות את ה"פלאים" כי זה יחשוף שהן לא "נוצרים ישנים", מה שמשקף את הפחד המתמיד של הקונברסוס מגילוי זהותם האמיתית.
ודחגמה אחרונה - יש המתייחסים לדמות של ריקוטה המוריסקי (כינוי למוסלמי מומר) כמטאפורה אוטוביוגרפית.**** ריקוטה, שגורש עם המוריסקים אך חזר בסתר לספרד, אומר: "אתה יודע היטב, סנצ'ו פנסה, שכני וידידי, איך הכרזת והצו של הוד מלכותו שיצאו נגד בני גזעי הביאו אימה ופחד על כולנו". ואולם למרות חומרת הגזירה, הוא מסיים: "לא משנה היכן אנו נמצאים, אנו בוכים על ספרד, כי אחרי הכל, נולדנו כאן, וזוהי מולדתנו". דברים אלו, שמתארים בספר את כאבם של המוריסקים הגולים, יכולים להיקרא גם כהתייחסות לטרגדיית גירוש יהודי ספרד ב-1492.
כאמור, זהו מדגם בלבד של הדוגמאות והראיות הרבות שמציגים החוקרים השונים.
אך למרות הראיות הרבות שהועלו, התיאוריה עדיין שנויה במחלוקת.
הביקורת העיקרית מתרכזת בכך שכמעט בלתי אפשרי שלסרוונטס הייתה - במאות ה-16/17 בספרד - גישה לספרות יהודית בכלל וספרות מיסטית בפרט, כאשר יהודים התנצרו או גורשו מספרד מאות שנים קודם לכן.
ועדיין, התיאוריה על המוצא היהודי של סרוונטס - גם אם נותרת בגדר השערה שלא הוכחה באופן חד-משמעי - מציגה פרשנות מרתקת ליצירותיו של סרוונטס.
אז לא תלכו לראות את ציור הקיר המפורסם בפורטו?
אם עשיתי לכם חשק ואתם מתכננים נסיעה לפורטו, מוזמנים להתארח בדירה שלי.
למחיר הטוב ביותר הזמינו כאן >>> Luxury Gallery Apartment II
הזמנה ב-Booking (הדירה עם המרפסת!)
ואל תשכחו לשתף בחוויות ולספר איך היה (ממש כאן בתגובה לפוסט הזה).
*חוקרים בולטים בנושא זה:
החוקר הספרדי אמריקו קסטרו (Américo Castro) בספרו "España en su historia" משנת 1948 טען ש"דון קישוט" יכול להיות רק יצירתו של "נוצרי חדש" החי בשולי החברה הספרדית. מרסל בטאיון (Marcel Bataillon) הרחיב את המחקר והצביע על הדמויות החיוביות של הקונברסוס (היהודים המומרים) ב"דון קישוט";
סטיבן גילמן (Stephen Gilman) ניתח את הכרתו של סרוונטס את תרבות הקונברסוס ב"Cervantes y Avellaneda".
דומיניק אובייר (Dominique Aubier), סופרת צרפתייה שהתגיירה, פיתחה את התיאוריה לקיצוניות בספרה "Don Quichotte, Prophète d'Israël?" (דון קישוט נביא ישראל) משנת 1966. אובייר טענה שהרומן מכיל התייחסויות רבות לקבלה ולמסורות יהודיות. בהקשר זה יש לאמר שסרוונטס עצמו כתב שכדי להבין את הספר "דון קישוט" יש צורך בספר נוסף לפרשנות, אובייר טוענת שהכוונה לספר הזוהר שיצא לאור בספרד במאה ה-13, בעיר אוילה המצויה אף היא באזור מדריד, אם כי מערבית לעיר. עוד טענה שמקור המילה קישוט במילה "קושט" שמופיעה כבר בספר משלי ולאחר מכן בספר הזוהר ומשעה אמת. בהקשר זה יש לציין כי בספרדית קלאסית (ביניימית), שבה חובר הספר, השם נכתב Quixote ונהגה קישוטה, ומכאן - דון קישוט. רק בגילגול המודרני של הספרדית נכתב השם Quijote ונהגה קיחוֹטה - ומכאן דון קיחוטה.
אליזבת אמדור (Elizabeth Amador) ב"Genealogy and Subversion" משנת 1992 ניתחה מוטיבים של הסתרת זהות ביצירותיו של סרוונטס בכלל.
** לואיס אסטרדה מרין (Luis Astrana Marín)
*** קרול ג'ונסון (Carroll Johnson) הצביע על המוטיב החוזר של התחזות ושינוי זהות ביצירותיו של סרוונטס.
**** אמליה בראגון (Amelia Barragán)
Comments