כאן נרשמים לבלוג
רוקחת החלומות גם ברשתות החברותיות
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram

שמונה ימים של קסם בהרי הקרפטים

November 5, 2019

 

אם אתם תוהים לאן נעלמתי בתקופת החגים האחרונה, אז התשובה היא רומניה. מדינה שלא ביקרתי בה בעבר, אבל בעקבות הביקור הזה - נשביתי בקסמה.

 

רומניה קיבלה את פנינו ביערות עבותים ושמורות טבע יפהפיות, נופי שלכת דרמטיים לצד הרים מושלגים וטבע פראי שרובו עדיין אינו מתוייר; הכבישים מתפתלים בין כפרים אותנטיים ועיירות ציוריות, ארמונות וטירות, מבצרים ומצודות שהשתמרו או שוחזרו באופן המאפשר ממש לחוש את קצב ואופי החיים מאות שנים לאחור.

 

 

הטיול שלנו התמקד ברכס הרי הקרפטים במרכזה של רומניה. הרכס (המכונה גם האלפים הטרנסילבניים) חוצה 7 מדינות במרכז אירופה, אך מזוהה בעיקר עם רומניה, בה מצויות הפסגות הגבוהות ביותר של הרי הקרפטים. 

 

זהו אזור יפהפה שמציע אינספור אפשרויות טיול מסוגים שונים. אבל יותר מכך - יש כאן קסם מיוחד, קסם של פעם, ורגעים רבים במהלך הטיול מעוררים בי תחושה של מסע בזמן, מסע אל אירופה של לפני עשרות ומאות שנים.

 

  

אז זה סיפור הטיול שלנו, טיול של 8 ימים קסומים באוקטובר 2019, בהרי הקרפטים.

ארמונות, מצודות ומבצרים

 

מתוך השפע האינסופי, באמת, של ארמונות וטירות, מצודות ומבצרים בחרנו בשני יעדים - טירת בראן ומצודת רופאה.

 

טירת בראן (Castelul Bran)

 

 

טירת בראן היא המוכרת יותר משני האתרים שבחרנו, ואחת הטירות הידועות ביותר ברומניה. 

המקום, על דייריו הקדומים, ובעיקר הרוזן ולאד השלישי לבית דראקול, הידוע גם בכינויו ולאד המשפד, שימשו השראה לספרו המפורסם של בראם סטוקר (ובעקבותיו הסרט) - דרקולה. 

 

הטירה העצומה ממוקמת על צוק גדול מימדים בכפר הציורי בראן. היא נבנתה בשנת 1212, נהרסה והוקמה שוב ב-1382, ומאז החליפה בעלות פעמים רבות. הטירה עטורה בצריחים מרשימים ובתוכה יש גרמי מדרגות לולייניים ומעברים סודיים.

 

 

במאה ה-15 חי ופעל כאן ולאד השלישי, שהיה שליט ממלכת ולאכיה ונודע בשל מאבקו לעצמאות הממלכה נגד איומיה של האימפריה העות'מאנית. אבל עיקר שמו יצא בשל קשיחותו ואכזריותו. מסופר עליו כי הוציא להורג אלפי אנשים, ולגרסתו - עשרות אלפים. צורת ההוצאה להורג החביבה עליו הייתה השחלת מוט מחודד לכל אורכו של אדם (מפי הטבעת ולמעלה) והשארתו שם עד למותו בייסורים. מכאן, כמובן, זכה לכינויו - המשפד. ולאד נהג להשתמש בשיטות אכזריות נוספות ברדיפת מתנגדים ופושעים. מספרים שבתקופתו אפשר היה להשאיר שקית מטבעות זהב ברחוב ואיש לא היה מעז לגעת בה מפחד העונש הצפוי.

 

והטירה עצמה?  יפהפייה. נעשתה כאן עבודת שיפוץ ושחזור מרשימה מאוד - הן של המבנה עצמו והן של אביזרים שונים ששמשו את דייריו. הסיור בטירה במסלול חד-כיווני מותווה מראש ובהדרכה מקומית, כולל מעברים סודיים ששימשו את משרתי הטירה והפתעות נוספות.

 

תודה מיוחדת לדידי לזרוביץ, שהדריכה במקום קבוצה ישראלית, הסכימה לבקשתנו המעט חצופה להצטרף כדי לשמוע את ההסברים בעברית, ותוך דקה גם הודיעה לי שאנחנו מכירות מימי התיכון. מה שנכון - נכון. דידי, שנולדה בבית רומני ודוברת את השפה, היא מרתוניסטית ומדריכת טיולים לרומניה וברומניה. אם רק הייתי יודעת מראש...

 

 

סביב הטירה גנים מטופחים, וגם בהם נשמרת, בקריצה קלה, אווירת האימה שהותיר אחריו הרוזן דראקול...

 

 

 

מצודת רופאה (Rupea Cetatea)

 

מצודה מרשימה מאוד שלא היתה בכלל בתכנון, אבל המראה שלה מהכביש בו נסענו היה כל כך מסקרן, שלא יכולנו להישאר אדישים. החלטנו להתקרב ולבדוק במה מדובר... ויש על מה לדבר. 

 

מראה המצודה מהכביש הראשי. לא פלא שהחלטנו לעצור...

 

 

מדובר במצודה גדולה מימי הביניים שעברה גם היא שימור ושחזור מרשימים מאוד, שממחישים היטב את אופי החיים במקום בימי קדם. מגדלי שמירה ובהם חלונות קטנים לתצפית וחרכי ירי, חדרי מגורים שנשמרו בשלמותם, גנים מטופחים ובאר עתיקה במרכזם, חומה מבוצרת היטב ונוף מרהיב לאזור כולו. אחד האתרים המוצלחים שהיינו בהם.

 

 הכניסה למצודה

 

 

 מראה מבעד לחלונות וחרכי הירי

 

 

 הגנים המטופחים והבאר

 

הנוף המרהיב הנשקף המצודה

כל הארץ מגדלים מגדלים

 

רומניה, שנאלצה לעמוד במשך שנים ארוכות מול ניסיונות הפלישה העותומניים (הקבב הרומני הוא לא המצאה של ולאד השלישי...) ופולשים אחרים, חיזקה את מערך הביצורים שלה במגדלי שמירה מרובים, שחלק גדול מהם השתמרו בערים העתיקות עד היום.

 

שבעת המגדלים של בראשוב

 

בראשוב היתה מוקפת בעבר בשבעה מגדלים. אנחנו הגענו לשניים מהם, במהלך הסיור שלנו בעיר העתיקה של בראשוב - המגדל הלבן (Turnul Alb), והמגדל השחור (Turnul Negro). שני המגדלים מצויים מחוץ לחומת העיר העתיקה, בחלקה המערבי, ואת דרכנו אליהם עשינו בשביל קסום שלצידו נחל קטן.

 

המגדל הלבן (צבעו ושמו הן תולדה של שחזור מהשנים האחרונות יחסית) הוא המגדל הגבוה ביותר מבין שבעת המגדלים שהקיפו את בראשוב. צורתו כחצי עיגול. הצד הפונה אלינו, לחומה, שטוח. רק כשנגיע למעלה, אחרי טיפוס של כ-130 מדרגות רעועות למדי, יש לאמר, ונסוב סביבו נוכל לראות את חלקו האחורי והמעוגל. מהמגדל הלבן אנחנו ממשיכים דרומה בשביל מיוער לכיוון המגדל השחור (שאי אז בעבר, בדומה לכנסייה השחורה, נחשף לשריפה גדולה, התפחם ומאז נותר שחור).

 

 

משני המגדלים - תצפית נהדרת על בראשוב כולה, כולל העיר העתיקה.

 

 

אם אתם כבר כאן אל תפספסו את שער שיי (Schei Gate) בחומת העיר העתיקה, המשמש נתיב כניסה לעיר העתיקה עד היום. זה אמנם לא מגדל, אבל הסיפור שלו מספיק מעניין: כאשר הסקסונים השתלטו על העיר, נאסר על התושבים המקומיים, בני טרנסילבניה הרומנים, להתגורר בתוך חומות המצודה. הרומנים הורשו להכנס למצודה רק בשעות מסוימות ואז גם נדרשו לשלם מס או כופר תמורת הזכות למכור את מרכולתם בתחומי העיר. בלית ברירה עברו הרומנים להתגורר מחוץ לחומה, ודרך השער הזה, שער שיי, היו באים ויוצאים מן העיר.

 

 

11 המגדלים של סיגישוארה

 

יש ברומניה יש לא מעט ערים ועיירות ציוריות, וסיגישוארה (Sighişoara), היא אחת היפות שבהן. העיר נבנתה החל מהמאה ה-12 על ידי גרמנים סקסונים, שהתיישבו באזור. העיר היתה מרכז מסחרי גדול מאוד, ובין היתר ניבנו בה במשך השנים, על ידי גילדות מקצועיות שונות שפעלו כאן, 11 מגדלי שמירה מרשימים.

 

 מגדל השעון (המגדל המרכזי של העיר), מגדל הסנדלרים, Turnul Franghierilor  (מגדל הפחחים?), Turnul Cojocarilor

סתיו ברומניה 

 

שלכת...

 

אין הרבה מה לאמר על השלכת חוץ מזה שהיא בעיצומה, וכמו בכל מקום אחר שיש בו שלכת אמיתית בצבעי צהוב-כתום-אדום, היא מקסימה ומחממת את הלב.

 

 

 

שלג בסינאיה

 

סינאיה היא עיירת סקי ציורית במרחק של שעה וחצי בערך מבוקרשט, והיתה היעד הראשון בטיול שלנו. התכנון המקורי שלנו כלל עליה ברכבל לראש ההר וטיול רגלי במורד. אבל התעוררנו לבוקר גשום, ולא היה ברור לנו עד כמה התכנית המקורית בת ביצוע. לאחר התלבטות אנחנו מחליטים לעלות ברכבל עפ"י המתוכנן ולהחליט בשטח אם התנאים מאפשרים את הטיול הרגלי. מקסימום - נרד חזרה ברכבל ונמשיך ליעד הבא. שום דבר, אבל שום דבר, לא הכין אותנו להפתעה שציפתה לנו בראש ההר.

מגיעים לרכבל גונדולה (אנחנו כמעט לבד) ומתחילים לעלות. הגשם מתחלף בהדרגה לשלג קל, וככל שאנו עולים עצי היער תחתנו מכוסים ביותר ויותר שלג.

 

 

חלק ניכר מהנסיעה ברכבל עובר עלינו בתוך ענן סמיך, הטמפרטורה צונחת, ואנחנו מבינים שהגענו לסינאיה בדיוק עם השלג הראשון של העונה. וזה המראה המרהיב שאנו מגלים בפסגת ההר (בגובה 2100 מ').

 

 

 אנחנו חוגגים את החורף הנפלא שזכינו לו. 

 

 

והאמת היא, שאנחנו לא לבד. גם התושבים המקומיים עולים להר כדי לקבל את פני החורף. כאן אף אחד לא נבהל מהקור של תחילת אוקטובר...

 

 

 

עונג של ממש.

 

 

 

לטיול יצאנו

 

להגיע עד כאן ולא לטייל בטבע יהיה ממש פשע. הרי הקרפטים מציעים אינספור שמורות יפהפיות, מסלולים נפלאים ואטרקציות מגוונות. כל אחד ימצא כאן את הטבע שלו, ואלה הבחירות שלנו:

 

פויאנה בראשוב

 

פויאנה בראשוב היא עיירת נופש יפהפיה, הנחשבת לאחד מאתרי הסקי המרכזיים של רומניה.

 

 

גם כאן ראשי ההרים מכוסים שלג, אבל אנחנו מתמקדים בעיירה עצמה. וליתר דיוק - ביער המקיף אותה, יער של אגדות.

 

 

המסלול ביער מסומן היטב, ואני יכולה ממש לדמיין את עמי ותמי מדלגים מימין, את כיפה אדומה קוטפת פרחים משמאל. והנה מולי האחים גרים מתעדים את כל אגדות היער...

 

 

שמורת דומבוישיווארה

 

ל“שמורת דומבוישיווארה” (Dâmbovicioara) אנחנו מגיעים אחרי הביקור בטירת בראן. הדרך לשמורה (כיוון כללי דרומה מבראן) יפהפייה - מתפתלת בין כפרים אותנטיים, מטפסת על מדרונות הרים מיוערים בצבעי שלכת חמים ויורדת לגאיות בהם זורמים נחלים צלולים.

 

 

בכניסה לשמורה עצמה, שהיא למעשה מעבר הרים, אנחנו מחנים את הרכב ויוצאים לטיול טבע רגלי לאורכו של הנחל הזורם במקום, כשהנופים המקסימים מהדרך ממשיכים ללוות אותנו גם בשמורה עצמה.

 

 

אנחנו לא לבד שם, לאורך הנחל, ממש בתוך השמורה - יש כפר קטן, ויש מי שגר שם בתוך השמורה על גדות הנחל... לכל בית גשר משלו, וזה כל מה שצריך. יש גשרים שהבית שלהם חדש ומפואר, יש גשרים שהבית שלהם אישי ופרטי, בתים אחרים נראים עלובים ונוטים ליפול וחלקם נטושים כליל, ויש גשרים שהבית שלהם כבר בכלל לא קיים. יש כאן כמה בתי מלון ופנסיונים לאירוח, מסעדות ובתי קפה (שאינם פעילים בעונה זו של השנה), וחנות מזכרות לתיירים.

 

 

דרך טראנספגרשן (Transfăgărășan)

 

את הדרך חזרה לבוקרשט בחרנו לעשות בדרך טרנספגרשן. זהו כביש החוצה את חלקו הדרומי של רכס הרי הקרפטים ונחשב לאחד היפים באירופה ובעולם כולו.

 

 

 

הכביש נסלל בין השנים 1970 עד 1974 לצרכים צבאיים, ובעיקר על מנת לאפשר מעבר מהיר של כוחות דרך ההרים, שכן הכבישים שהיו קיימים עד אז נבנו על נחלים שקל היה לכוחות אויב (אז אלה היו הסובייטים) לחסום ולתקוף. הכביש נסלל בעיקר על ידי כוחות צבאיים וצרך פועלים ומשאבים כספיים רבים. העבודות כללו שימוש ב-6 מיליון טון דינמיט, עבודה בגובה של מעל 2,000 מטר ובוצעו באקלים אלפיני קשה. על פי דיווחים רשמיים במהלך הסלילה נהרגו 40 איש, אך סבורים כי היא כי המספר האמיתי של ההרוגים מגיע למאות פועלים.

 

 

אורכו של הכביש 90 ק"מ העוברים במסלול עקלתון מפותל, בעל סיבובים רבים וחדים, גשרים, מנהרות ואטרקציות נוספות. בשל תוואי הכביש הנסיעה בו איטית, אך הדרך יפהפייה והנופים מרהיבים.

 

 

 

אדם מול הטבע 

 

בשמורת דומבוישיווארה נתקלנו בסכר עתיק יומין.

 

 

הסכר הזה, כמובן, כבר אינו בשימוש, אבל הרומנים לא זנחו את רעיון הסכרים והם מתהדרים בכמה וכמה. אנחנו ביקרנו בסכר אחד - סכר וידרארו.

 

סכר וידרארו (‪Vidraru Dam‬)

 

בדרך טרנספגרשן נבנה בשנות ה-60' סכר עצום מימדים (סכר וידרארו) אשר משמש לייצור אנרגיה הידרו-אלקטרית. גובה הסכר הוא 166 מטר, אורך הקשת 305 מטרים ובאגם שנוצר כתוצאה מהקמתו נאגרים ב-465 מיליון קוב מים. מרשים מאוד ובהחלט שווה ביקור!

 

 

תחבורה ברומניה

 

אחרי כל האזהרות על כבישים משובשים וברמה ירודה והמלצה גורפת לשימוש ברכב 4X4  בעונה זו, שהיא העונה הגשומה - הופתענו לטובה. הכבישים ברוב המקומות סבירים ויותר מזה ועבודות שדרוג ותחזוקה ניכרות בכל מקום. אלא מה? רוב הכבישים מקומיים, מתפתלים בין עיירות קטנות וכפרים של בתים בודדים, וכך הדרך מתארכת ומהירות הנסיעה מוגבלת (שימו לב למגבלת המהירות, יש הרבה משטרה בדרכים).

 

בין לבין עשינו שימוש בשלושה אמצעי תחבורה קצת יותר מיוחדים.

 

רכבל

 

הראשון בהם הוא הרכבל. יש לא מעט כאלה ברומניה, בעיקר בעיירות ואתרי סקי. חווייתי ובמקרים רבים גם אמצעי תחבורה יחיד לפסגות ההרים. 

 

 

 

רכבת הקיטור האחרונה באירופה - מוקניצה (Gara Mocăniței Viseu de Sus)

 

 

ברומניה נוסעת עדיין רכבת הקיטור האחרונה באירופה - מוקניצה. לא מדובר, כמובן, בנסיעה מסחרית, אלא בטיול של חצי יום שיוצא מעיירה צפונית קטנה וישאו דה סוס. עלינו צפונה (כמעט עד גבול אוקראינה) במיוחד למטרה זו,  ולא התאכזבנו. הרכבת מובלת על ידי קטר קיטור של ממש, כולל כבשן לוהט ומצבור בולי עץ לנסיעה כולה.

 

 

 

הנוסעים נהנים מאווירה חמימה בזכות אח קטן המצוי בכל קרון (ומוזן אף הוא בבולי עץ).

 

 

הדרך יפהפייה, ובנקודת האמצע (לפני החזרה) - אפשרות לארוחת גריל מקומית.

 

 

ובקיצור - חוויה אותנטית של ממש, שווה להתאמץ להגיע עד כאן.  

שימו לב, כרטיסים בהזמנה מראש באתר הרכבת (עם ארוחה או בלעדיה).

 

פסטיבל כדורים פורחים

 

בחזרה דרומה אנחנו זוכים להשתתף, לגמרי במקרה, בפסטיבל כדורים פורחים. הארוע מתקיים בשדה פתוח בין 2 עיירות קטנות. אנחנו מגיעים למקום בדיוק בשעה בה מתוכננת הפרחת הבלונים.

 

 

  

בזה אחר זה מתמלאים הכדורים באוויר חם, מזדקרים וממריאים מעלה, והמראה של 10 כדורים פורחים, צבעונים וססגוניים, העושים דרכם בנחת מערבה פשוט מרהיב.

 

 

ולמרבה השמחה, גם אנחנו הצלחנו לארגן לעצמנו טיסה קצרה בת כמה דקות, למרות שלא הזמנו מראש.

 

 

הזווית היהודית

 

ערב מלחמת העולם השניה מנתה קהילת יהודי רומניה כ-850,000 איש והיתה הקהילה השלישית בגודלה באירופה. היהודים הביאו למרחב הרומני את תעשיית הזכוכית, תעשיית השימורים, כיוונים חדשים של תעשיית המתכת, הדפוס והפיננסים. היהודים התבלטו הרבה מעבר לחלקם באוכלוסייה (כ-4.5%) גם בתעשיית הטקסטיל, בתעשייה הכימית, בזיקוק הנפט, ייצור מוצרי עץ ורהיטים ובייצור חומרי הבנייה. הקהילה היהודית הייתה פורה ביותר, כללה מספר רב של מרכזים רבניים חשובים, וניהלה חיי הקהילה עשירים מאוד.

במהלך מלחמת העולם II שיתפה רומניה פעולה עם גרמניה הנאצית וכמוה שמה לה למטרה לסלק את היהודים מרומניה, תוך שדידת רכושם. יהודי רומניה סבלו מפרעות ורציחות, גירושים המוניים (חלקם להונגריה משם נשלחו למחנות ההשמדה) ורבים מצאו את מותם כתוצאה מחיי המצוקה אליהם נקלעו.

 

ועדה בינלאומית שחקרה את מעורבותה של רומניה בשואה קבעה -

"רומניה נושאת באחריות הכבדה ביותר למותם של יותר יהודים מאשר כל מדינה אחרת, פרט לגרמניה עצמה. הרציחות ההמוניות שבצעו בערים שונות היו מבין הרציחות המבעיתות ביותר שבוצעו במהלך השואה. רומניה בצעה רצח עם נגד היהודים. הישרדותם של יהודים באזורים שונים של המדינה לא יכולה לשנות את המציאות הזו." (מקור)

 

לאחר מלחמת העולם השנייה רבים מאוד מיהודי רומניה חיפשו ומצאו דרך לעזוב אותה, בעיקר לכיוון מדינת ישראל. העלייה מרומניה צמצמה שוב את הקהילות היהודיות ברומניה, עד שכמעט לא נותרו בה יהודים. ומה בכל זאת נשאר?

 

בית הכנסת העתיק בבראשוב 

 

יהודים החלו להגיע לבראשוב החל מסוף המאה ה-15, אך קהילה יהודית מסודרת התקיימה בה רק החל ממחצית המאה ה-19. קודם למלה"ע II מנתה הקהילה כ-6,000 איש, מרביתם נשלחו למחנות עבודה ואחרי המלחמה עלו ארצה. כיום מונה הקהילה כ-300 נפש בלבד.

במהלך המלחמה נתפס בית הכנסת, המצוי במרכז העיר העתיקה, על ידי השלטונות ושימש כאורווה ומחסן תחמושת. במשך שנים ארוכות לאחר מכן עמד המקום שומם, אך בראשית המאה הנוכחית תרם יהודי יליד העיר סכום גדול לשחזור ושיפוץ המבנה. המבנה, שנבנה במקור בסגנון גותי עם השפעות אוריינטליות, שופץ מן היסוד והוא גדול (כ-650 מושבים, השני בגודלו ברומניה) ומרשים מאוד.

 

 

 

בעבר שימש בית הכנסת הזה את הזרם הניאולוגי (נשים וגברים יחד), אבל ברעידת האדמה שאירעה ב-1977 נהרס בית הכנסת האורתודוקסי, וכיום משמש בית הכנסת את כלל הקהילה היהודית בעיר. כל המתפללים משתמשים באולם אחד, גברים יושבים משמאל ונשים מימין, ללא הפרדה. 

במתחם בית הכנסת נמצאים גם מוסדות הקהילה, מסעדה כשרה ואנדרטה לזכר השואה.

 

 

 

בתי הכנסת בקלוז נאפוקה

 

גם בקלוז' היתה קהילה יהודית מכובדת שהצמיחה את חסידות צאנז (שממשיכה להתקיים עד היום בנתניה).

 

מצאנו כאן שני בתי כנסת.

 

בית כנסת עתיק שאינו בשימוש הקהילה היהודית. המקום עמד שומם במשך שנים, ומשמש כיום עמותת תרבות/מוסיקה כלשהי, אך שומר על צביונו היהודי לפחות כלפי חוץ.

 

 

קיים בית כנסת נוסף ובו, ככל הנראה, לוח שיש נושא כתובת בעברית, בהונגרית וברומנית ומזכיר את היהודים שהושמדו בידי הנאצים במלחמת העולם השנייה בסיוע אלמנטים פשיסטיים מקומיים.  בית הכנסת הזה נמצא בימים אלה בשיפוץ ויכולנו להתבונן בו מבחוץ בלבד.

 

 

 

לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן

 

המקומות שהיינו בהם כל כך יפים וציוריים, פשוט חלום. אז אם אתם מחפשים לוקיישן לצילומי חתונה להפקת אופנה או לכל מטרה אחרת - קחו גם את רומניה בחשבון...

 

 

 צילומי חתונה בסיגישוארה

 

 

 

הפקת אופנה בגנים הבוטניים בקלוז' נאפוקה

 

קולינריה ברומניה 

 

האמת ניתנת להיאמר: הצד הקולינרי לא היה פסגת הטיול. ולא שהתאכזבנו, ציפיות גבוהות לא היו לנו. רומניה היא לא צרפת או איטליה, ואפילו לא יוון, אבל יש בה השפעות טורקיות והונגריות. האוכל הרומני פשוט ובסיסי. חומרי גלם מקומיים בלי יותר מדי טכניקות מורכבות, אבל כשעובדים נכון - האוכל טעים, ואכלנו בכמה מקומות מצויינים.

במסעדות (עדיף מומלצות) חפשו את הממליגה שהיתה נהדרת בכל מקום שאכלנו אותה, את הכרוב הממולא, מרק הצ'ורבה על גרסאותיו השונות, הקבב הרומני ומתכונים מסורתיים נוספים.

 

 

בצידי הדרכים אהבנו את  הבייגלה מאפה בית, הנקניקים והגבינה הרומנית, ומה דעתכם על קלח תירס בגריל?

 

 

כמיטב המסורת עם שובי ארצה - ארוחה רומנית בדרך, ותתפרסם בפוסט נפרד. יש למה לחכות... אני מבטיחה!

 

 

http://bit.ly/2Nec1BQ

Please reload

  • Facebook Social Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Pinterest Social Icon
  • Instagram Social Icon
אהבתם? מוזמנים לשתף ברשתות החברתיות
מה החלום שאתם רוקחים?