כאן נרשמים לבלוג
רוקחת החלומות גם ברשתות החברותיות
  • Facebook
  • Pinterest
  • Instagram

לראות מעבר למסיכה

כשאת מתחבאת מאחורי מסיכה, שומרת פאסון, משחקת אותה מלכת העולם או לפחות הנסיכה דיאנה – אל תתפלאי שאף אחד לא רואה אותך באמת, לא מבין את הקושי שלך ולא עוזר לך.

 

נכון, את לא רוצה לבקש עזרה, ואולי אפילו לא יודעת איך לקבל אותה. אבל, בינינו, את כל כך צריכה אותה...

 

אחד השיעורים הכי קשים והכי משמעותיים שלמדתי היה לבקש (ולקבל) עזרה.

 

מאז שאני זוכרת את עצמי, אף פעם לא ביקשתי עזרה. מאף אחד. לא כילדה, לא כנערה, לא כאמא, רעיה או חברה.
אחותי אומרת – לי תמיד היה אותך, אבל מי היה לך? גם לי היה אותי אני עונה לה.
וזה באמת היה כך. תמיד עצמאית, סוללת לעצמי את הדרך שאני מאמינה בה. לא מוותרת לעצמי, נאבקת, איכשהו מסתדרת, ובעיקר – שומרת על פאסון.

כשקשה עד אימה - אף אחד לא יודע.

כממש בלתי אפשרי – אני מאחורי המסיכה שלי.

כשאני מתפרקת – המסיכה ממשיכה לחייך.

אפילו כשמנסים להציע לי עזרה - אני מעיפה מבט במראה ומאמינה בעצמי למסיכה שלי... אני הרי תמיד מסתדרת...

 

 

אני נותנת מעצמי בלי סוף, ברצון, באהבה, אבל לבקש? לקבל? אני? אין מצב.

אני חזקה, אני חכמה, אני מוכשרת, אני יודעת, אני מסתדרת, אני Superwoman.

כך התייחסו אלי כולם וכך גם אני לעצמי. עושה הכל, מתקתקת, מספיקה, לוקחת על עצמי עוד משימה, ועוד אחת, ואולי עוד משהו? מגבה את כולם, מחליפה את כל מי שלא, מושכת עד קצה קצהו של גבול היכולת...  גם אני רואה עצמי הולכת שולל אחרי המסיכה שלי. איזו טעות איומה.

 

בסופו של דבר, מצוקת העיתים היא כזו שאין מנוס, פשוט אין מנוס. רגע לפני שהכל מתפוצץ לי בפרצוף - אני מסיתה את המסיכה הצידה, רק קצת, חושפת את עצמי מעבר למסיכה ומעזה לבקש עזרה. כן, אני.

 

 

אני זקוקה לעזרתכם. תוכלו לעזור לי?

והם באים, באים לעזור. לי. והעזרה הזו שנחוצה לי כמו אוויר לנשימה, מאפשרת לי לצלוח את המשבר.

 

ולא רק זה - קורה כאן משהו הרבה יותר גדול. התהליך הזה של בקשת עזרה וקבלתה מעצים אותי במידה שאי אפשר לתאר. וזו הנקודה החשובה כאן. זה השיעור שלי.

 

למדתי שבקשת עזרה אינה סימן לחולשה, אלא לחוזק. כי כשיש לי ממי לבקש עזרה – זה סימן שיש אנשים שרוצים בטובתי, שמאמינים בי ובדרך שלי, שאוהבים אותי, שמוצאים אותי ראויה להקדיש לי מזמנם. ולא בגלל שאני משלמת להם, ולא עבור טובת הנאה, אלא בזכות מי שאני, פשוט כך.

 

למדתי שבקשת עזרה פותחת את הדלת למציאות של שותפות ואחווה, שיתוף פעולה, הירתמות ופרגון, וכל אלה הרי רק יעזרו לי לשגשג ולהצליח, באתגר הנוכחי ובאלה שיבואו אחריו.

אלמלא אותה עזרה הייתי נותרת בודדה ואבודה ובעיקר חסרת כל סיכוי להצליח. עם הכשלון היתה מגיעה תחושת חוסר האונים, תחושת הקטנות… ועם מה הייתי ניגשת להתמודד עם האתגר הבא? 

אז אזרתי אומץ, הסרתי את המסיכה, ויתרתי על הפאסון ובקשתי עזרה. קבלתי אותה עם המון אהבה. הצלחתי, הועצמתי, זכיתי.

 

למדתי שמותר להסיר את המסיכה.

אם גם את מתקשה לבקש עזרה – הנה כמה טיפים שיסייעו לך במסע ההעצמה המיוחד הזה:

 

1.  זהי את הרגע - מרגישה את המועקה הזו של “אין סיכוי שאני אצליח/אספיק/אסתדר עם כל מה שיש לי לעשות היום/השבוע/החודש?” מכירה את הנשימות הקצרות שנילוות למועקה הזו? את חוסר השינה בלילות?  זה הרגע לבקש עזרה!

 

2. עשי לעצמך מיפוי משימות שעומדות בפניך. אני משוכנעת שיש ממש הרבה כאלו. דרגי אותן לפי החשיבות והדחיפות. משימות שאינן חשובות ואינן דחופות – אפשר להעביר בינתיים לרשימה אחרת, הן יחכו.

 

3. בחרי את המשימה המרכזית שלך. המשימה החשובה והמשמעותית ביותר, זו שאת באמת באמת חייבת לעשות בעצמך.

 

4. עכשיו עברי לטפל ברשימת המשימות המשניות – אלה שאת לא חייבת לעשות בעצמך – דורשות פחות מקצועיות או פחות מיומנות, הן דחופות אבל פחות קריטיות מבחינת ההשלכה העתידית שלהן, יש מישהו אחר שיכול לעשות אותן. את מכירה את העסק שלך, את בודאי יודעת. לצד כל משימה כזו רשמי מי יכול לעזור. רשמי גם מספר טלפון.

 

5. ועכשיו, רגע האמת, בקשי את עזרה שכל כך נחוצה לך. קחי הרבה אויר ועשי זאת בעדינות, בלי לחייב, בלי להכביד, בלי להציף ברגשות אשמה. רק משהו שאת חושבת שמי שאת מבקשת ממנו יכול לעשות בלי מאמץ גדול מדי עבורו. השאירי פתח נסיגה אם לא מתאים. אל תכעסי אם לא מסתדר. אם קשה לך לבקש בשיחה אישית או בטלפון – שלחי מייל או אפילו מסרון. כל זמן שהבקשה היא עדינה ורגישה – כל דרך תהיה לגיטימית.

 

6.  כשהעזרה מגיעה – הפיקי ממנה את המיטב. אל תייסרי את עצמך, אל תחשבו אם וכיצד, פשוט שחררי ופני את הזמן כדי לבצע את המשימה המרכזית שלך, זוכרת אותה?

 

7. תודות והוקרות – הכי חשוב בעולם. העזרה אינה מובנת מאליה. חשוב להודות ולהוקיר את מגיש העזרה, גם אם זה לא יצא בדיוק כמו  שאתם הייתם עושים. זה באמת לא נורא. לא חייבים לקנות מתנות יקרות או לפרסם בראשי חוצות, את יכולה להסתפק בתשורה סמלית או אמירת תודה, מכל הלב, באופן הכי אמיתי שלך.

 

וכשיהיה לך רגע פנוי – אני בטוחה שגם את תצליחי להתבונן מעבר למסיכה של אחרים, ותשמחי לסייע לאחרים שזקוקים לכך.

על טעויות נוספות שעשיתי אפשר לקרוא כאן: 

הטעות הראשונה - טעות ושמה תשוקה

הטעות השניה - להסתכל לפחד בעיניים

הטעות השלישית - לעוף בלי כנפיים

 

רוצה ללמוד על עקרונות נוספים להצלחה? את מוזמנת להירשם לבלוג (טופס ההרשמה נמצא כאן בהמשך הפוסט) ולקבל עדכונים שוטפים או להצטרף לדף הפייסבוק שלי (ואפשר גם וגם כמובן).

 

לשיחת ייעוץ אישית (ללא עלות) – ניתן לפנות אלי ישירות בדוא”ל או בטלפון 054-4808873 (הודעות קוליות אני לא שומעת, אבל אפשר בהחלט לסמס, ואחזור אליך).

 

שאלות, השגות, הערות והארות, תגובות ומשאלות – יתקבלו באהבה בתגובה לפוסט זה ויזכו למענה.

 

שלך, שרון

 

 

Please reload

  • Facebook Social Icon
  • LinkedIn Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • Google+ Social Icon
  • YouTube Social  Icon
  • Pinterest Social Icon
  • Instagram Social Icon
אהבתם? מוזמנים לשתף ברשתות החברתיות
מה החלום שאתם רוקחים?
Please reload

Please reload