יש משהו מאוד רומנטי בצנצנת של כבושים על אדן החלון, שתמיד יזכיר את הבית של אמא או סבתא (במקרה הפרטי שלי - סבתא). ולמרות שרבים חוששים מהמשימה - השד באמת לא כל כך נורא. בנוסף שמחתי לגלות לאחרונה, שלירקות הכבושים יש אי אילו יתרונות תזונתיים ששווה לשים אליהם לב. למה הכוונה? מסתבר שבתהליך ההחמצה, הנקרא גם תסיסה הומולקטית, נוצרת פרוביוטיקה טבעית שמכניסה חיידקים טובים לגוף. איך בדיוק זה קורה? כמו בכל חומר מן החי גם על הירקות שאנחנו מחמיצים קיימת אוכלוסיית חיידקים פעילה, שמהווה חלק בל

יש כל מיני מתכונים, וריזוטו הוא ללא ספק אחד הבולטים שבהם, שקשה מאוד להוציא מהם את הרכיבים החלביים, לטבען או להתאים אותם לגרסת פרווה. עד שבאו תנובה עם משקה האורז שלהם, ושינו את כל התמונה... הריזוטו הירוק שהכנתי - בלי חמאה, בלי שמנת ובלי פרמזן, ואפילו בלי להכין ציר מראש (הכל נעשה תוך כדי תנועה) - התקבל קרמי, עשיר וכל כך טעים, בדיוק כמו שריזוטו צריך להיות. כמובן, אחרי שמבינים את השיטה, אפשר להכין כל ריזוטו שאתם אוהבים. משקה האורז כבר יעשה את העבודה... מה נצטרך? 1 חבילה אספרגוס

מה כבר אפשר לחדש בנושא של מרק ירקות? לא הרבה, זה נכון... אבל בלוג אוכל בלי מרק ירקות - זו ממש ילדות עשוקה. זה לא עובר. אז לכבוד החורף שחוזר בגדול בסוף השבוע - המתכון שלי למרק ירקות. אני לא מתיימרת לאמר שזה המתכון הכי טוב שאכלתם; אני גם לא אומרת שהוא הכי מקורי, אם כי אולי תמצאו כאן חידוש או שניים; אבל בשבילי – זה המתכון המנצח, ואתם מוזמנים לנסות ולהתנסות. מה נצטרך? 2-3 כפות שמן זית 2 עלי סלרי 3-4 גזרים 1 שן שום כתוש חופן פטרוזיליה קצוצה 3-4 תפוחי אדמה בינוניים 2 קולרבי גדולים

מזנון אנטיפסטי איטלקי אמיתי הוא חוויה קולינרית עשירה ומקסימה. מגוון של טעמים, ריחות, מרקמים... פשוט תענוג צרוף (כמעט כמו ארוחת בוקר ישראלית, אבל הרבה יותר...). מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות - אולי כי בעבר לא היו לנו כאן, בארץ ישראל הישנה והטובה, לחמים, גבינות ונקניקים טובים דיים למזנון אנטיפסטי כהלכתו - בארץ קיבל המושג אנטיפסטי אופי קצת שונה - ובדרך כלל הכוונה למבחר ירקות קלויים בגריל, מגש ססגוני ומרענן עם מעט שמן זית , מלח ופלפל שחור גרוס טרי... כן, יש להם את זה, לאיטלקים.

שעועית לבנה היא לא רק חמין או מרק חורפי מהביל ועשיר. לא חייבים לחכות עד החורף כדי להנות מיתרונותיה הבריאותיים של הקטניה מס' אחת, אלא אפשר ואף כדאי לשלב את השעועית בסלטים ומנות אחרות המתאימות גם לעונה החמה. למה זה כדאי? השעועית, כמו יתר הקטניות, מכילה כמות נאה של חלבון באיכות טובה למדי. זה אמנם לא חלבון מלא, אבל שילוב של חלבון עם דגנים (ולא חייבים באותה ארוחה, מספיק שנאכל את שני המרכיבים באותו היום) - בהחלט ייתן מענה איכותי ומלא. יתרה מכך: החלבון הצמחי (בניגוד לחלבון מן החי) א

השבוע חזרתי מהשוק עם פלפל שושקה. ליתר דיוק, גם השבוע חזרתי מהשוק עם פלפל שושקה. כי זו לא פעם ראשונה שאני חוזרת עם פלפל שושקה ומתכננת להכין ממולאים, אבל עד שאני מתארגנת על עצמי - השושקה האדומים והמתקתקים נעלמים כלא היו. הם כל כך יפים וכל כך טעימים, שאני לא מתפלאה, אבל השבוע - הקדמתי את כולם. לפני שנדבר על המילוי לשושקה, חשוב להבין איך ממלאים אותם, כי בניגוד לפלפלים הרגילים הם לא יעמדו בסיר. ואם נשכיב אותם על הצד ונמלא את הסיר במים - כל המלית תשפך מתוכם... אז מה עושים? שתי אפש

זוהי עונתה היפה של האפונה. בסוף החורף - תחילת האביב, ניתן למצוא בשווקים סוגי אפונים שונים, ואני מלקטת לי כמה וכמה מהם. אם לדייק - בשווקים אני קונה סוגי אפונה שניתן לאכול עם התרמיל (כמו אפונת שלג או אפונה סינית). בכל מה שקשור לסוגים שצריך לקלף ולחלץ מהתרמילים - אני מעדיפה את הזן הקפוא. ההקפאה נעשית כשהאפונה טריה מאוד והערכים התזונתיים אינם נפגעים כלל. אז כשזמני קצר ומי מאתנו לא מכירה את זה - יש כאן קיצור דרך מעולה. ואם כבר הזכרנו ערכים תזונתיים - לאפונה אין במה להתבייש... לא

כשאני מחליטה על ארוחה שהיא לא חלבית ולא בשרית, כשכל בני הבית מיצו את כל סוגי הפסטה האפשריים וגם אורז כבר עשה את שלו השבוע – אני שואבת השראה מחומרי הגלם. מחטטת קצת במזווה, קצת במגירת הירקות, בוחרת לי משהו מבין הדגנים, נציגה למשפחת הקטניות, שפע עשבי תיבול ותבלינים ומתחילה לעבוד. “מה את מכינה?” שואלים אותי. “אוכל” אני עונה. התשובה לא מספקת, אבל באותו רגע אני באמת לא יודעת יותר מזה. המנה מתגבשת אצלי (כמו בהרבה מקרים) תוך כדי עבודה. וזו התוצאה: תבשיל ארומטי של בורגול עם שעועית

מאז שחזרתי מבולגריה אני חולמת על האורז עם תרד של נורה. על הנסיעה שלי לסדנת צילום בבולגריה כבר סיפרתי. חזרתי משם עם כמה מתכונים נהדרים, והמתכון הזה הוא אחד האהובים על כל בנות הסדנה. אז השבוע סוף סוף הכנתי אורז עם תרד של נורה, מלכת המטבח הבולגרי. כדרכי אני מגוונת ומוסיפה משהו משלי – אם כבר תרד, אז למה לא מנגולד? ואם כבר ירוקים – אז אפשר להוסיף קצת צ’רביל (הירק הכי טרנדי במטבח שלי, כאן אפשר לקרוא מה זה בדיוק ואיפה משיגים), ואם כבר צ’רביל בעל הניחוח האניסי העדין – אז לא נוותר של

כבר סיפרתי כאן על ארגז הירקות שקבלתי מעופרי זוטא, ירקות מהגן האקולוגי של ערן הגנן. ארגז של כרישה, מנגולד, בזיליקום, בצל ירוק, פטרוזיליה, תרד, חצילים, מלפפונים, תפוחי אדמה, דלורית ואפילו מלון אחד כתום יפהפה. ארגז שנתן לי כל כך הרבה השראה ותשוקה לבשל. ממש בסוגריים אני רוצה לאמר שתשוקה היא חלק מאוד משמעותי בחיי, אפשר לקרוא על זה כאן. אבל אם נחזור לארגז – התחלתי בקציצות מנגולד וכרישה, ואחרי שהכנתי, טעמתי, התעלפתי והתעשתתי (על כל זה תוכלו לקרוא בפוסט של הקציצות), עברתי לטפל במלפפו