אפיה לפסח אינה יציאת מצרים. עם הטיפים הנכונים ומתכון מתאים זה ממש לא מסובך, ואפילו די פשוט. מתכונים של עוגות בחושות, למשל, אפשר להמיר בקלות יחסית לפסח. אפשרות אחת - במקום קמח רגיל משתמשים ב-2/3 מהכמות קמח מצות לאפיה (הסוג שטחון דק במיוחד) ו-1/3 נותר מחליפים בקמח תפוחי אדמה (לא קורנפלור). אפשרות נוספת היא להמיר את הקמח באגוזים או שקדים טחונים, שגם ישדרגו מאוד את הטעם של העוגה. ואפשר גם לשלב בין קמח מצה לאגוזים/שקדים טחונים (חצי-חצי הייתי אומרת). כמובן, זו לא תהיה בדיוק אותה הע

מתכון לעוגת חלבה ופיצוחים, טו בשבט

אחד המתכונים האהובים עלי ביותר, לט"ו בשבט, ובכלל. תחליף מושלם לכדורי שוקולד, שמתקבל בשמחה גם על ידי ילדים וגם על מבוגרים. נפלא בכל ימות השנה ואפשר להכין גם בפסח עם פירורי עוגיות של פסח במקום שיבולת שועל. ואם לא די בכל זה - זה באמת אחד המתכונים הכי פשוטים להכנה - בלי בישול ובלי אפייה, בלי קירור או התפחה. כל אחת יכולה, ואפילו כל אחד. אז מה אנחנו צריכים יותר מזה? מה נצטרך? 100 גר' אגוז מלך 100 גר' שקד טבעי 100 גר' שיבולת שועל 450 גר' (1 גביע) ממרח תמרים) 1/2 כפית קינמון (לא חובה

אני לא יודעת איך אתם עם החרוסת שלכם, אבל אצלנו - החרוסת היא ללא כל צל של ספק, ה-מעדן של החג. אנחנו מכינים לפני החג כמות ממש גדולה (זה מתחיל מ-1 ק"ג תמרים), ועוד לא קרה שנשאר משהו אחרי החג. אוכלים בליל הסדר כמובן, מחלקים כמתנות, מנשנשים במשך כל חוה"מ, ועד החג השני - כבר לא נשאר דבר. אז מכינים עוד קצת... זה באמת לא מסובך, רק כמה דקות של עבודה. אתם מוזמנים לנסות ולהתנסות. עצה שלי: להכין מראש את כל הכמות, לא יישאר כלום, מבטיחה. מה נצטרך? 1 ק"ג ממרח תמרים (בגרסת המקור של אמא: 2 חב

בהתלבטות שבין סופגניה ללביבה - אני תמיד בעד הלביבות. הלטקס המסורתיות (שאני מכינה בשלושה טעמים תפו"א קלאסי, בטטה וירק) - מכבבות אצלי בכל הדלקת נרות. אבל כמות השמן... עם זה קצת קשה לי, במיוחד השנה. זה לא רק ענין של קלוריות. אוכל מטוגן טומן בחובו נזקים בריאותיים רבים. כתבתי על זה כאן, וגם נתתי שורה של טיפים לטיגון נכון וממזער נזקים. אתם מוזמנים לקרוא. אחד הפתרונות שאני מציעה הוא טיגון במחבת טפלון כמעט כמעט ללא שמן, ואם יש לכם מחבת שקעים אז בכלל זכיתם בלביבות בעלות צורה מושלמת. ל

איך אתם עם ימי ההולדת שלכם? אוהבים? חוגגים? אצלי כל יום הולדת הוא חגיגה, לא מחמיצה שום הזדמנות לחגוג, ומוודאת שאף אחד בסביבה לא יפספס. מזכירה מראש למי שצריך, מסמסת למי ששכח לברך, בקיצור - דואגת לעצמי שיהיה יום בכייף. ורק השנה - לראשונה ב-51 שנותי - לא ממש התחשק לי לחגוג. אפשר לחשוב על כל מיני סיבות. אולי עדיין לא מיציתי את חגיגות החמישים מהשנה שעברה? אולי אני משקמת את נפשי הפצועה מ"נפלאות" הקיץ האחרון? אולי כי אחרי 50 מסיבות בכל זאת מיציתי? אבל ככל שהתקדם לו היום של יום ההולד